לפני חודשיים. יום שבת, 3 בינואר 2026 בשעה 2:31
אפשר עוד גשם בבקשה?
וכן, ככה אני ביומיום.
תתמודדו שאין פה חליצת שד,
תודה!
My Unforgettable Fire
זאת אני, הכי חשוף וגולמי שיש.
קחו את זה כמו שזה.
או שלא.
כך או כך, לא אכפת לי.
***
״אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה״
קחו את זה כמו שזה.
או שלא.
כך או כך, לא אכפת לי.
***
״אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה״
לפני 3 חודשים. יום שלישי, 16 בדצמבר 2025 בשעה 0:41
הדחף הישן הזה שקיים בי,
להיכנס לרכב
ולנסוע ולנסוע ולנסוע,
ולא להפסיק לעולם.
בלי מטרה,
בלי כיוון מסוים,
פשוט לנסוע ולנסוע
לעולמי עד.
****
יש משהו מדיטטיבי בנהיגה,
במיוחד אם היא לאורך זמן
והנוף חורפי וגשם
ויש דממה ברכב,
או פסקול שאינו משתלט על המחשבות.
ואז הן פשוט זורמות להן בשטף,
כמו שרשרת בלתי נגמרת.
הרהורים שנשזרים זה בזה,
אנקדוטות,
תובנות.
לופ אינסופי של הגות
שאינה רלוונטית לכלום ולשום דבר.
והגוף נכנס למוד של רגיעה דרוכה,
כזו שמאפשרת נהיגה בטוחה
אבל אינה מצריכה מתן תשובות
לאף אחד ולשום דבר.
***
פשוט לנסוע
ולנסוע
ולנסוע
רחוק רחוק מכאן
ולא לעצור לעולם…
לפני 3 חודשים. יום חמישי, 11 בדצמבר 2025 בשעה 3:53
מתנגן לי בראש…
ואז הלכתי גם להתאמן,
אז אני רוצה שכל העולם ואחותו יריעו לי,
תודה מראש,
קיטי
לפני 3 חודשים. יום רביעי, 10 בדצמבר 2025 בשעה 0:46
אני אוהבת חורף כל כך,
כי החורפים של הילדות הממש מוקדמת,
הם אלה שאהבתי במיוחד.
שהיתה זכורה לי בהם חמימות של בית,
שם היו הפעמים הבודדות שחשתי עטופה ומוגנת באמת,
ממש מזמן, לפני שהעולם של כולנו התהפך.
אולי אני פשוט מנסה לחזור אל הזמנים האלה,
שעוד הרגשתי
משפחה.
לפני 3 חודשים. יום שלישי, 9 בדצמבר 2025 בשעה 14:21
לפני 3 חודשים. יום שני, 24 בנובמבר 2025 בשעה 0:37
“מה?״
לקח לי שניה להבין מה הוא שאל.
כשהבנתי, לא הייתי סגורה אם להיעלב או להיות מוחמאת.
האם בעולם שבו אמינות היא משהו נזיל, כשמישהי פותחת פרופיל שהוא אשכרה 100% היא, זה כל כך מחשיד?
אין כאן AI.
אפילו לא טיפה.
זה נטו אני.
אבל כן, אני עוסקת בשיווק למחייתי, אז אקח את זה כמחמאה.
***
אפרופו זה.
מה עם אלה שהפרופיל שלהם רהוט ומהוקצע ואז כשעוברים לשיח פרטי מגלים שהבנאדם ליטרלי עילג?
שואלת בשביל חברה,
כן?
***
משחקת אותה חוני המעגל היום,
נראה אם יעבוד לי,
כוסומו
לפני 4 חודשים. יום ראשון, 16 בנובמבר 2025 בשעה 15:55
רציתי חורף
וחושך
וקור,
כדי שלרגע ארגיש חיה.
ליקום היו תכניות אחרות.
לפחות השיר משקף את מה שקורה לי בלב…
לפני 4 חודשים. יום חמישי, 13 בנובמבר 2025 בשעה 22:58
הכל בגלל הרעמים והגעגוע…
לפני 5 חודשים. יום ראשון, 12 באוקטובר 2025 בשעה 3:25
שנכנס לי לעיניים.
האפור הזה שבשמיים שמתמזג בהן.
הן בד״כ ירוקות, אבל האפור שבשמיים פולש גם אליהן, לפעמים.
כמו הגשם.
גם הגשם נוזל לי מהעיניים לעיתים.
***
״את ילדה של חורף״ אמא תמיד אמרה לי,
״ילדה של חורף שנולדה בחורף, הגיוני שתאהבי אותו״.
***
אני חיה בנינוחות בתוך האפור והגשום הזה.
הוא פורט לי על נימי הנשמה.
ודווקא שם, אני מרגישה הכי חיה.
הכי שלמה.
הכי אני.
כשחשוך ואפרורי ורטוב,
שם אני מרגישה הכי בבית.
כי זה מוכר ומחבק ועוטף ומבין.
וכמו במשחק של כלים שלובים האפור הזה מתמזג לי בתוך הנשמה ובעיניים, עד לאיזון המוחלט.
בפנים ובחוץ, הכל אפור.
אפור ושלם.
ונינוח ואהוב כל כך.
***
ושם, מתוך האפור, יש בי את הכוח לצמוח.
ודווקא שם, מתוך האפור, אני בונה מחדש,
תקווה.