הדבר והיפוכו

אני שותה אותך דרך העור,

במנות קטנות של אור.

העיר נפערת כמו פה,

וללילה יש לשון ארוכה,

שמגיע עד הלב.

הלב רודף אחרי במעגלים,

כמו כלב שגילה סוף-סוף את הזנב

ואז שוכח לשחרר...

עד שהיקום שופך עלינו מים קרים,

וקורא לנו בשמות שלא הכרנו,

אני אומרת כן בעשר דרכים שונות.

כן של עורב צמא,

כן של דבש המתרחב על השולחן,

כן שובר את הכלים ומנשק את השבר,

כי כל דבר שבור זוהר חזק יותר.

אתה צומח לי מתוך הצלעות,

כמו עץ שממהר לאנשהו ,

בין השיניים נולדה מילה,

והמילה לובשת גוף,

ואני נכנסת אליה יחפה,

ושמים לנו כתר של זיעה מתוקה.

היד שלך מוצאת אותי בחושך,

כאילו החושך הוא מפה,

שמדלג על כל הגבולות,

ואנחנו הx.

אני מתאהבת בך בקול חרישי,

רק הקירות עונים לי חזרה.

האור לוכד את שמך בעל פה

והזמן.

אותו מורה קשוח,

מניח לנו להבריז מהשיעור האחרון.

ואם זה יותר מדי,

שיהיה יותר מידי.

אהבה גדולה לא נכנסת בקופסאות,

היא מלבישה לעולם שמלה קצרה,

נותנת לרוח לראות הכל ,

בינתיים תישאר,

בינתיים תבער.

הלילה ארוך אבל המבט שלך,

קצר המדוייק,

כמו סיכה שמחבר,

אותי אליך ,

אותך אליי,

ועכשיו אל הכל.

תבוא,

אני נוזלת תחת המשקל שלך,

ליבי דבוק בגרון,

נוגע בך בלי מילים.

הגעגוע חופר בי,

חופר עד שאין לי גוף,

תשאיר אותי מתפרקת בידך,

או תבוא ותחתוך את זה עכשיו.