הדבר והיפוכו

"את גומרת?"

"כן פאפי"

אני לא נושמת אינני פה מתחת לידך

פאק אתה ממשיך ואני מעופפת כל הגוש שלי מעקצץ אני מנסה לדוג עוד פיסת אוויר מתחתיך

"פאפייי"

אני גונחת את השם שלו, עכשיו זה למענו אני גומרת, עבורו, מידו, מנשמתו ישר אליי

"כן מתוקה שלי?"

הוא שואל נינוח עם עיניים כחולות כל כך מבט נוקב ושיער בלונדיני ארוך שנתן לו וויב של ויקינג לפי הספר אני כבר לא מצליחה לנשום המילה רק מתחילה במוחי ונגמרת בפי

"ודד"

אני מחרחרת את המילה החוצה מתוך נשימות מקוטעות חסרות רצף היגיון או כל חיבור למציאות.

"דד"

הוא חיקה אותי וצחק גמרתי שוב והוא צחק רק יותר בקול הוא עצר ואני מתחילה לייבב להתפתל להזדחל בתחינה הייתי ברצף אורגזמות שהוא יצק מתוך עמקי נשמתי לתוך גופי.

"אני לא מבין אותך כשאת בולעת מילים את צריכה לדבר ברור את מבינה מתוקה?"

הוא הורה לי בקול סמכותי המבטא שלו הורג אותי עברית גלותית בשפתיים רוסיות אני נמסה לתוך המשפט שלו

"כן פאפי"

אני אומרת ונמרחת לתוך המשפט 

"בבקשה פאפי"

אני מתחננת אני צריכה כל כך כל הגוף שלי צריך אותו צמא בלי תחתית

"מה את צריכה מתוקה?"

הוא נשען אחורה על הקיר איפה שכריות הונחו לנוחותו הוא הדליק סיגריה כאילו לא קורה דבר מיוחד וזה רק גרם לכוס שלי להתגעגע למגע שלו

"אותך פאפי בבקשה ממך תשתמש בי"

בחירה המילים שלי היתה מכוונת הייתי צריכה פרס להוציא משפט שלם בתוך פאקינג סשן איתו ועוד משפט מכוון שרואים בעיניים שלו כמו שהוא נדלק הוא הצביע על הזקפת אדירים שלו ואני התחלתי לרייר כמעט התקרבתי כבר עם הלשון

"ביקשת רשות מתוקה?"

שיט ככה אנחנו משחקים היום?

"סליחה פאפי"

הוא ציקצק בלשנו וקם

"ראש למטה ישבן למעלה"

הוא הורה. פאקינג שיט בסדר? כל העור שלי בוער מצורך כאילו אני עומדת בתוך מעגל אש  אני צריכה אלוהימה עדי לכמה אני צריכה.

צייתי מיד הייתי הילדה הטובה של פאפי

הוא כיבה את הסיגריה ובחר לעצמו כלי תוך כדי שהוא מזמזם שיר אהבה ישן אני לא עומדת בזה והוא יודע הוא מריח בטוח הוא רואה אין מצב כי הכוס שלי מטפטף במרץ עכשיו 

הרגשתי את אסופת הקיינים על ישבנים ויבבתי אוי כמה שזה נעים 

"את צריכה לזכור מתוקה פאפי יודע יותר טוב ואת חייבת לשאול לפני שאת נוגעת כמה פעמים הראתי לך כבר איך מבקשים ממני דברים?"

הוא מדבר ומצליף ואז הוא מעביר לק על העמוד שדרה שלי ואני על סף גמירה נוסף

"פאפי בבקשה אני צריכה לגמור בבקשה ממך בבקשה"

"לא"

שיט אני נושמת חושבת ברווזים וחיות פרווה מחורבנות, קשתות בענן וואטאוור

הוא ממשיך להצליף בישבן שלי

אני נושמת לתוך הצורך הגובר ואני מתכווצת ומשתדלת להישאר רפויה ואני לא מצליחה ואני מגיעה כבר לאיזור מסוכן פאפי יודע אני רואה את זה הוא מחכה לתחינה שלא מאחרת להגיע

"פאפי בבקשה אני לא יכולה לעמוד בזה בבקשה בבקשה בבקשה "

אני צורחת בהיסטריה משתדלת לשמור על השיר שלי בהולד עד שפאפי נוהם לעברי

"בטח מתוקה שלי"

הוא אומר ומגביר את קצב הצלפות בי יותר חזק ואני משפריצה מעונג בלתי אפשרי תוך כדי שהוא ממשיך להצליף בי השיא ממשיך להתקיים ואז פאפי נושך לי את הצוואר בנקודה הזו המיוחדת שרק הוא מכיר והכוס שלי ירה שפריץ נוסף באינסטינקט.

"ילדה טובה"

הוא לחש ואני מתמוגגת עליו כשאני הופכת ענן שמח ומאושר מעופף סביבו

"תמצצי"

הוא יורה

"כן פאפי"

אני עונה מתוך הערפל קמה מסוחררת ומוצאת את זקפתו וטעם הנוזל שעוטף את הזין שלו נכנס לפי ואני מתחילה למצוץ ולגנוח  פאק הוא תופס את השיער ונוהם

"ידיים אחורה מתוקה שלי"

אני מצייתת לו כמעט אינטנסיבי. 

הוא מתחיל לפמפם לי את הגרון הזין שלו כל כך גדול שלנשום היה עניין רציני ואני מריירת מהפה, מריירת מכוס 

"תזייני את עצמך על הרגל  שלי"

פאק כן

"תודה פאפי"

ואני משתפשפת על הרגל שלו עם הדגדגן שלי תוך כדי שהוא לא מפסיק לפמפם לי את הגרון עם המפלצת שיש לו בין הרגליים פאק אני חייבת להאט אחרת אני אגמור ככה פאפי פתאום עצר והניף אותי באוויר כאילו אני לא שוקלת דבר הוא הטיח את הראש שלי על הכרית וסידר אותי בדוגי

לא הספקתי לחשוב ופאפי פילס את דרכו לישבני וכמעט גמרתי מהמתיחה הזו 

"איזה תחת קטן וחמוד יש לך מתוקה"

הגמירה שלי היתה אינסטינקטבית למדי פאק שמישהו יעזור לי איך אפשר לא לגמור ככה 

"קטנה גמרת כרגע מהזין שלי?"

"סליחה פאפי עוד פאפי בבקשה"

"חוצפנית קטנה"

הוא נהם והרים את הנר שהיה מונח לידו הוא טיפטף על העמוד שדרה פס של שעווה חמה גניחה רעבתנית יוצאת לי מהגרון אני מתכווצת לו על הזין ואז הוא גונח אני מחסירה פעימה כשהוא גונח 

"אוי פאפי שלי"

אני גונחת ומתחילה לפמם את עצמי על הזין שלו והוא ממשיך לטפטף עליי שעווה חמה כדי לגרום לי להתכווץ עליו עד שהתחלתי להשפריץ בלי שליטה עם גניחות קדמוניות חייתיות כשאני לא מפסיקה לפמפם את עצמי כמו כלבה מיוחמת על הזין שלו התחלתי לגמור ברצף והיקום מבחוץ חדל להתקיים מבחינתי רק אני ופאפי קיימים בעולם עכשיו ואז הגיע השקט שבספייס איך אני אוהבת שהוא מזיין אותי ככה עד שהוא גמר עמוק בתוך הקרביים שלי נוגע בנשמתי במקביל ועוטף אותי את כולי.

אני כל כך מופתעת מהסיבולת שלי

בראש הכל מטורף

הרצון לקרבה

הדרישה לכניעה

מעצמי אלייך

תנשך אותי

תלטף אותי

תכה בי

תן לי לנזול אל עבר כפות רגלייך

לנשק אותם

להיות בובה בידיים שלך

כמה פעמים ראשונות יש לנו

אתה שאילפת את הסוררת

אתה שחווה התמכרות לא בריאה עכשיו

אתה שבתוך ענן סמים חביב עכשיו

בכיסא הרם שלו

שאי אפשר לפרוע

אני שצריכה לתת ספייס

בפעם הראשונה

להקשיב

לתמוך

ולא לקחת לעצמי

שלוליות חמדניות

בידך

שלך

תראה לי חיבה

אהבה

תלטף סתם כי ככה

תהיה נוכח בחיי

תתקלח איתי

תחבק אותי חזק בלילה

תראה לי שאכפת לך

תסיים משימות שנכשלתי

תראה את הכיוון הנכון

תאהב אותי 

סתם ככה

ביום חול

ביום חג

תאהב אותי

כמו שאני אוהבת אותך

אני מסתכלת במראה

בוחנת את השינוי שבי

את השינוי שהפלת עליי

ביום רגיל כזה

סתמי של ממש

נכנסת דרך דלת חשוכה

והדלקת את האור

וואו ממש השתנת!

כן ככה זה 

כשלראשונה יש רגשות

יש אהבה

אני רוצה להתחיל לתרץ

מה נשתנה בחיי

חוץ ממך

אני בוהה בסימנים על עורי הלבן

סימנים שלא אתה השארת

והלב שלי נמחץ ממחסור

בחיים לא ידעתי כמה החיים שלי חסרים

עד שבאת

בחיים לא ידעתי

שאני לא יודעת מה זה אומר אהבה

אני מתגעגעת להדים שלך

על העור שלי

אני בחיים שלי לא רציתי ליפול לרגליים של מישהו

לסגוד למישהו 

בחיים לא חשבתי שזה צורך 

אני כועסת על המרחק מהתקופה

נושמת עמוק

עד שהענן סביבך יתמוסס

עד שתחליט לצאת מבור תחתית 

אני פה

אלוהים יודעת 

שאין ביכולתי להפסיק לאהוב אותך

תאמין לי

ניסיתי.

לא משנה כמה ניסיתי 

כמה התחננתי

אני לא יכולה להפסיק לאהוב אותו

כמעט ארבעה ירחים

בלי אינטימיות 

ארבעה ירחים נטולי שליטה

תקופות רעות 

דופקות על שעריך

ומרחיקות אותך משביל החדש

הזה שמביא אותך עד אליי

בחיים לא ידעתי מה זה אהבה עד שבאת פתאום

נכנסת בדלת ואני נפלתי

לקח לי חודש להתאושש ממך

ולקבלך כחבר שלי

ואז התחלנו לשחק

והלב שלי צרח

המוח גם

והכוס משכה לצד ג

מכות הם הולכים

כמו ערסים מתורבתים

אני מחכה לך

שתמצא בך אותי מחדש

אני צריכה את האינטימיות שלנו חזרה

בחיים אני לא אצליח להפסיק לאהוב אותך

לאהבה אין פה שאלה כלל

היא קיימת נוכחת

השאר נבל

וחסל.

״אתם נראים ממש מאוהבים״ היא אמרה ילדת טבע עם חיוך גדול ועיניים גדולות שראו דרך ארוכה בחיים האלו וגם לפניהם. אותי זה תמיד מביך כי אני לא מבינה אותו את מה שיש בינינו זה מוציא אותי מדעתי זה משנה אותי החוסר ידיעה הזו עם מעשים שאומרים אחרת עם חיים שמרגישים אחרת טובים ובריאים וחופשיים ויצירתיים ועדיין לא מוגדרים כאילו ההגדרה הזו תשרוף את הקיים את השברירי את האהבה הזו הספירה הזו שאנחנו נמצאים בה הבועה שלי ושלך. הסתכלתי עלייך במבט נבוך החזרת לי מבט נבוך בחזרה מבט כחול עמוק ואבוד כל כך בתוך עננת השכרות שעטפה וחנקה אותך עוד ועוד ככל שהלילה התקדם עניתי לילדה כן נבוך והלכתי בעקבותיו לרקוד והילדה מאחוריי איתנו זה תמיד מביך אותי לרקוד אני לא מבינה מה אני אמורה לעשות והיא מחייכת אליי הילדה ואני נבוכה ומחזירה לה חיוך רוקדת מצד לצד מחפשת את העיניים שלו לידי והוא החליף שפה ואני הבנתי שאני לבד והעננה כיסתה את כולו כאומרת לתודעתו לילה טוב. אני לא מבינת את שפת אימו וזה חורט לי במוחי את השוני ממנו הגענו ואת הפערים שבלתי ניתנים לגישור ביננו הם מעטים אל מול תהום נקודות הדומי ביננו ותקשורת מוזרה פתוחה וכנה היא הגשר בין האדם המיוחד שכל אחד מאיתנו צמח להיות. הספיק לי אני צריכה עשן כלשהו במערכת שלי הצעצוע בתוכי מתעורר לאיטו ואיתו נדלקו העיניים הכחולות העפופות שכרות מולי עם חיוך מלא שיניים לבנות כאילו יודעות סוד לרגע יכולתי לראות את סבסטיאן הילד לשניה חטופה ממש בקצה הגומת חן בחיוך שלו כל הלובן שעומד לטרוף אותי המשחק התחיל כשהויקינג מלקק את השפתיים כאומר אני בא לאכול אותך אני בא לטרוף אותך מתוקה שלי ואין לך לאן לברוח. אני כל כך אוהבת את התקשורת הקטנה הכמעט בלתי נראית כלפי חוץ אבל הכל כך משמעותית לנו הכל כך ברורה לנו לבועה שלנו הוא ניגש אליי לאט זה לוקח לו לנצח להתנדנד לכיווני לעטוף אותי בחיבוק מאחורי ולכך את עצמו בישבני הוא לוחש לי באוזן ״מתוקה יש משהו מעניין שאת רוצה שאדע?״ ואני מסתכלת עליו בעיניים החומות ירוקות שלי ברעב ״אני מורעבת פאפי״ לחשתי בחזרה וסבי סיבב אותי עכשיו העיניים שלו ממוקדות בי יורקות אש כחולה עליי יד אחת שלו לופתת לי את הישבן ומצמידה אותי אליו לחיבוק צמוד צמוד אני מרגישה את הזקפה שלו על הבטן שלי והיד השניה נשלחה לתוך שיערי מצמידה את שפתיי לשפתיו ומחול הלשונות התחיל רק אנחנו בעולם אין אף אחד חוץ מאיתנו ברגע הזה ואז פאפי ישחרר את היד שלו מהישבן שלי והפליק לי אני כבר התחלתי לראות כוכבים והלשון שלו התחילה לחקור איזורים שהם לחלוטין לא הפה שלי הצוואר, התנוך, פאק הוא נושך לי את הצוואר והכוס שלי מתכווץ על הצעצוע שלא מפסיק לרטוט בלחץ שהולך וגובר ״פאפיי״ והוא מפליק לי בתגובה ״מתוקה מה את רוצה״ הוא שאל בקול הכי סמכותי שיכל לגייס ואני מתחילה לרעוד מצורך אני ממלמלת ״לגמור בבקשה ממך״ סביר עונה לי “לא שמעתי שוב” פאק כמה מחרמן הקול שלו אני אוהבת ושונאת את זה בו זמנית אני נושמת עמוק ״פאפי בבקשה ממך תן לקטנה שלך לגמור״ אני מתחננת ומתחילה ליבב והוא מתחיל לספור לי לאט לאט מידי ואני על סך פירוק כשהוא תופס את הצוואר שלי בשיניו ומפליק עם שתי ידיו על ישבני כשהוא הוא הגיע לאפס כל העולם שלי הפך סחרחר ואני עושה שלולית על רצפת המועדון ופאפי מחזיר לי לחישה ״ילדה טובה״ ואני רועדת כל הגוף שלי רועד והוא עדיין מחזיק אותי ומרים אותי עליו לנשיקה עמוקה למיטה הגדולה שהיתה בקצה הרחבה הוא מפשיט שכבות מיותרות ממני וממנו עד שהגענו למיטה הוא כבר היה ערום לגמרי 190 של שרירים שיער מתולתל בלונדי עד הכתפיים פרצוף רציני של ארצות הקור עם עיניים כחולות שובבות של ילד הוא תובע נשיקה ממני כהזין המרשים שלו מפלס את דרכו לתוך ישבני ואני גונחת ברכות ״ילדה טובה״ הוא גוער בי ומתחיל לזיין אותי בדייקנות שם על המיטה באמצע המועדון מול כולם דק דק ואני כבר רואה מטושטש ופאפי עומד להעלות אותי באש עם הגמירה שנבנית בתוכי ״עוד פאפי חזק תשתמש בי״ אני צורכת שהשיניים שלו בתגובה מצאו את דרכן לפטמות שלי פאפי מתחיל לנזול בתוכי בבקשה תיתן לי אני צורחת ״בטח קטנה״ הוא אומר בחדות לוקח נשימה ונושך לי את הצוואר כשהוא גומר את כל הטעים שלו בתוכי אני מאבדת את זה וגומרת ברצף כמעט 3 פעמים והוא מלקק את כל הכואב שעשה עם הלשון שלו כשאני מתחתיו רועדת עיניים מזוגגת בתוך נשיקה שלקחה את הלב שלי לגבהים אחרי שהאכילו היטב את המפלצת שנמצאת לי בין הרגליים ״פאפי תודה לך״ אני אומרת בשארית כוחות קורסת לתוך החיבוק של פאפי אחרי כמה דקות אנחנו מצליחים להתנתק וספי מביא לנו מים עדיין מעורפל ״את בסדר?״ הוא ממלמל חוזר להיות הביישן המתוק שהוא דובון האכפת לי שאני בחרתי לחיות איתו ״כן נו אתה יודע איך אני אחרי אין לי כלום במוח ואני רק משתדלת להתקיים עד שאוכל להגיע למיטה להוריד בגדים להתכרבל עמוק בידיים שלך ופשוט לישון עד מחר בצהריים״ אני אוהבת להרגיש קטנה אני אוהבת יותר נכון שהוא גורם לי להרגיש קטנה ״עוד קצת וניסע הביתה קלטי את הבלונדה ליד הבר אני חושב שהיא גמרה רק מלאות אותנו תראי איך הלחיים שלה אדומות״ ליד הבר ישבה בלונדית באמצע שנות העשרים לחיה אבל לא נראה שהיא באמת סיימה את גיל ההתבגרות חוץ מהעיניים כן העיניים לא משקרות כמו רוב העיניים של מי שמגיע למקומות האלו כל המציצנים למינהם והזוגות שחוו משבר או שבץ והיו צריכים שינוי או ריענון רציני למיניות שלהם אני פה כי גדלתי במועדונים האלו ולרוב זה פשוט ללכת לבר להנות עם חברים ולהעביר את הזמן אבל לא מאז שספי נכנס לחיים שלי הוא ממש הנס שלי ואני גם הנס שלו וזה מרגיש אחרת, קל יותר מכל דבר אני לא יודעת להסביר כאילו הוא מוסס את הפחד שלי המיס אותו ונתן לי אוויר לדרך המתנה שלי מהיקום סיימנו להתלבש חיבקנו את המארגנת כאילו אנחנו מכירים מימים ימימה ויצאנו מהמועדון

נשמה עדינה
קיבלה את כל מה שיכלה לקבל
כמראה ולא כחוויה
אל מול פניה
עיניים ירוקות חומות יוקדות
רצתה כל כך הנשמה
שירקה אש תחנונים מליבה האוהב
אוהב מידי אם תשאל אותה
אוהב כל כך שהוא חסר סבלנות
מורעב משנים של הזנחה
התעורר למראהו של נשמה עדינה כמעט זהה
ועם זאת
שונה לחלוטין
שתי נשמות אבודות יושבות על ספסל
ישנות באותה מיטה
חולקות אינטימיות
אך מתעלמות מהתשוקה
לטובת הנשמה שהצטרפה
ועולמה חרב עליה לאורך שנים
את מה שאבדה הנפש התאומה
המשלימה חוותה ביתר שאת
אהבה כזו שכואב בנשימה
כל זמן שאין מגע
הצורך חזק מנשוא
קשה לסחוב עוד שניה ללא נחלה
אך יודעת היא
שאין ברירה
לטובת עתיד ורוד מלא פרחים מלבלבים
היא חייבת להתגבר
להתבגר
לנשום לכאב
ולהזדיין בסבלנות

בגן רחב, בין ערפל לשמש נוצצת,

נבטו שלושה ניצנים, כל אחת בצל מתנוצצת.

האור זכה למים, אך פחד מטיפות נופלות,

החצי זכה מעט, חיבק חלום קטן של טיפות נעות,

והצל נשכח מרשימות, יבש אך שורשיו עומדים,

כמו סלעים סודיים, עמוקים, חזקים, נאמנים.

פקידים מדדו עלים, חישבו כל טיפה,

“לראשון טיפול מלא, לשני מעט, לשלישי תסתדר בכטיפה.”

אך בלב הניצנים נבעה אמת קטנה,

הכאב דומה, הצמא מחבר, והכוח גלום בשלושה יחדיו, נצחית נשמרת נשמה.

בערבים, כשהשרים נסגרו בחלונות זהב,

שלושת השורשים לחשו בלחישות, חרישית וניטעת:

“אולי אנחנו פרח אחד, פוצלנו לשלושה,

רק כדי שיתאים לטפסים, לנהלים, למסמך בלי נשמה.”

יום אחד נסתמו כל הצינורות,

“תקלה זמנית,” נאמר, אך המים נעלמו לעד,

הצמחים חיפשו לחות בין האבנים העתיקות,

מצאו טיפות קטנות, לא תקניות די לנשום, להחזיק חיים, לחלום רחוק ומתוק.

הפקידים חזרו בבוקר עם דוחות ומצלמות,

“הגן במצב יציב!” קראו, בגאווה מלאות סמכותיות.

אך הניצנים, בלחישות חרישיות של עלים ושורשים,

הרגישו צמא עמוק יותר מהיובש החיצוני,

צמא להכיר, להקשיב, להיזכר, להישאר נחשבים,

לצמוח, לנשום, ולא להיות שוב נרמסים.

בלילה, כששקט כיסה את כל המערכת כולה,

שלושת הניצנים שלחו שורשיהם יחד, עמוק לאדמה,

וניצוץ קטן צמח במרכז הגן, פרח נסתר ונסוג,

לא נרשם בטפסים, לא הופיע בדוחות,

אך ידע כל סודיהם של שלושת הניצנים,

את כל הצמאות, התקוות והכאב הנסתר בנפש.

והוא לחש ברוח חלשה, מנגינה עתיקה וברורה:

“לא חסרים מים. חסרים לבבות,

לכל ניצן יש אור, גם אם נסתרים מעיניים צמאות.”

יש מי שמקיפים את עצמם בקולות, בחיוכים, באהבות 

אך בלילות, כשהעולם נרדם, גם הם חוזרים להיות שקט.

יש מי כי בידיהם הכול: בתים, מילים, הצלחות 

אבל בפנים, כלום לא נוגע. שום דבר לא נשמע.

יש יפים שמהלכים בעולם כפסלים,

מושלמים למראה, ריקים בתחושה.

יש חזקים שמחזיקים הכול חוץ מעצמם.

לבם עייף, נשימתם דקה.

יש נוצצים מאור המסך,

אך בין תמונה לתמונה מתפזרים להם החיים.

יש כאלה שאיבדו את העולם,

נשארו רק עם השקט שאחרי.

ויש כאלה, מעטים,

מספיק להם שבר אור על מים עכורים,

חצי כוס, נשימה אחת של שלווה.

כי בסוף

לא העושר, לא היופי, לא הכוח.

רק היכולת למצוא יופי גם במה שנשבר.

תסמונת פוסט טראומה מורכבת זה דבר אמיתי ושקוף עד כאב. 

יש אנשים שלא נרצחו באופן פיזי בקרבות החיים או בשדה הקרב הם הופכים לזומבי אלים ומנותק עד שמישהו יושיט יד וידליק את האור.

בישראל המדינה נותנת לזומבים להסתובב חופשי ולהדביק את כולנו בחושך אל תעמדו מהצד.

הקוף עם המצילתיים חזר,

והוא מנסה להסיח את דעתי.

אני משכנעת את עצמי שאני לא צריכה לגעת בו, שאני לא צריכה ללקק אותו, שאני לא צריכה שהוא יגע בי, שאני לא צריכה את הזרע שלו בגרוני או בתחת שלי, והוא שוכב עם המחשב על הספה ממול נינוח ואני שרויה במיצים של עצמי.

אני לא צריכה אותו, אני לא צריכה אותו בכלל.

העור שלי לא צורח מהצורך.

האיברים שלי לא פעורים עבורו (ובגללו).

הוא אוהב להשאיר אותי על הולד, הוא אוהב שאני מתחננת. הוא אוהב להגיד לי לא. 

ולהגיד לי לא, מסתבר שעושה לי את זה. 

אני בן אדם כזה שתמיד מקבל מה שהוא רוצה.

ולהגיד לי לא? ועוד על מיניות? אני הופכת לחיה פראית שכולה צורך. 

אני צריכה אותך פאפי.