הדבר והיפוכו

הקוף עם המצילתיים חזר,

והוא מנסה להסיח את דעתי.

אני משכנעת את עצמי שאני לא צריכה לגעת בו, שאני לא צריכה ללקק אותו, שאני לא צריכה שהוא יגע בי, שאני לא צריכה את הזרע שלו בגרוני או בתחת שלי, והוא שוכב עם המחשב על הספה ממול נינוח ואני שרויה במיצים של עצמי.

אני לא צריכה אותו, אני לא צריכה אותו בכלל.

העור שלי לא צורח מהצורך.

האיברים שלי לא פעורים עבורו (ובגללו).

הוא אוהב להשאיר אותי על הולד, הוא אוהב שאני מתחננת. הוא אוהב להגיד לי לא. 

ולהגיד לי לא, מסתבר שעושה לי את זה. 

אני בן אדם כזה שתמיד מקבל מה שהוא רוצה.

ולהגיד לי לא? ועוד על מיניות? אני הופכת לחיה פראית שכולה צורך. 

אני צריכה אותך פאפי.