לפני 16 שנים. 19 באפריל 2008 בשעה 1:31
אחרי שפלשת, תקעת, הרבצת, שרטטת, משכת, ירקת, מרחת ומירקת;
שאלת אותי במבט כמעט מקניט: "את שונאת אותי?"
כשעניתי בחיוב, עטית הילה של הפתעה.
כבר אינך אדון, אלא אוויל בורגני שנקלע לשכונה מחוספסת מדי.
"זה רק משחק", הפטרת בקול חלוש, כמו אחרון הכלבלבים העילגים.
אני שונאת אנשים שנבהלים מדמעות, שנכמרים למראה פחד, סבל ואמת.
במיוחד שולטים.
אני לא משחקת. אני כאן. נתונה לך, למרותך ולרצונך.
ודבר לא השתנה מעשית, אך נפשך המעודנת נרתעת מהחשיפה למניעים.
כמה נוח לך להאחז בשקר שמעצים את בבואתך, כפי שתמיד דמיינת אותה.
אני עדיין מאחורייך.
אני שונאת אותך, אדוני.
