משומשת

למה אתה ולא אחר, בעצם?
למה אף אחד אחר לא היה טריגר לשקיעה כל כך תהומית?

כי אתה מזלזל בי כל כך? (למרות שלא היית מודה בזה)
כי אתה לא פנוי?
כי אתה באמת משתמש בי?

ובכלל, למה נטשת את הספינה?
למרות שלא היו דרישות או חובות?
נראה לך קל מדי?

ההוא, הראשון שקראתי לו אדון, זה שאת שמו לא מזכירים. אפילו הוא היה רק בליל
של מגפיים ועור לעומתך. אולי שם לא הייתי מוכנה להיות כל כך משומשת. לא הייתי
מוכנה לקללות ולשנאה היוקדת ועוד חשבתי שיש דבר מה שאוכל לעשות שירככו אותו.

הרסת לי את ההתרפקות על העבר אבל גם את הציפייה לעתיד.
אני לא יודעת אם אין עוד אחד שיכול לקחת אותי לשם או שאני פשוט עוד לא מרשה לאחר.
ויתרתי על הניסיונות המייאשים. כל רשימות המכולת, כל המניפולציות השקופות והשחוקות,
כל הגיחוכים שרק מגחיכים את הדוברים... גורמים לי לפנטז על סיפורי משתמש על סוס לבן
שמגיע ולוקח בלי לומר מילה. סיפורים שלא עניינו אותי פעם.

גם אותך לא מעניין מה אני רוצה או חושבת, למרות שעשית את עצמך תקופה מסויימת.
מכיוון שיש לך מנדט פשוט לקחת, אתה יכול גם לא לקחת.
אבל למה לא?
זה באמת אותו פרדוקס ארור?
אם הייתי דורשת תחזוקה שוטפת ואילוף היית כאן?

לי אין תשובות. בטח לא טובות.

אני שונאת אותך יותר מתמיד.