לפני 16 שנים. 4 במאי 2008 בשעה 1:39
העור הזה. לבן, רך, זר. הוא שעוטף אותי בלי הסכמה.
הוא שמפריד בינינו. שאין לו זהות. הוא שמתכווץ עד דום.
לעזאזל עם העור המכווץ הזה.
שמגביל, שמוביל תחושות מאוסות.
שרגיל להתגונן ולהתחנן.
אותה שכבה בלתי חדירה.
אותה שכבה שלי, שאין לי גישה לפתחיה.
חוץ מאשר לעיניי ופי, ובעצם גם מראה זה הוא רק עבור מראה.
כל אותם פיות נועדו להיות פעורים רק עבורך ולשימושך.
השכבה שנועדה לך.
אוף עם העור, העור החרוך.
והסדוק.
שרק נועד להיפרם.
שרק כמה לך.