מחשבות

להיות עם ולהרגיש לבד

זו אחת הבדידות הכי כואבות שיש.

יש מישהו לידך, אבל לא איתך.

שני אנשים חולקים מיטה, בית, שגרה אבל לא לב.

זה לא חוסר אהבה, זה חוסר נוכחות.

אתה מדבר, והיא לא באמת שומעת.

אתה מתגעגע למישהי שיושבת ממש לידך.

וזה שובר משהו בפנים. הידיעה שאתה לא לבד ובכל זאת לגמרי לבד.אבל התחושה הזו היא גם אות.

אות של הלב שאומר:

אני רוצה קשר אמיתי. אני רוצה שיראו אותי. מגיע לי יותר מ”ביחד” שמרגיש ריק.

ברוכים הבאים ליקום שבו אנשים כותבים את הנשמה שלהם ב־3 לפנות בוקר, שואלים שאלות קיומיות, מספרים על רגשות שורטים, ושולחים הודעות שנראות כמו שילוב בין יומן אישי, שירה אפלה ושיחה עם עצמם באוטובוס קו 5.

ועכשיו תארו לכם פסיכולוג.

פסיכולוג שמגיע עם רשימת מחירים וגישה חיובית.

הוא פותח משתמש באתר.

מתיישב רגע.נושם עמוק.

ואז זה פוגע בו כמו גל של הודעות בקבוצת הווטסאפ של המשפחה.

חברים… נפלתי על מכרה זהב.

כי כאן מסתובבים לא מעט נשמות עדינות, סוערות, רגישות, עמוקות או כמו שאנשים קוראים לעצמם בחיבה שרוטים ושרוטות.הסוג שמוציא מהבוידעם של הילדות את כל מה שהודחק, מסבירים את זה במטאפורות, ובדרך גם כותבים פואמה.

פסיכולוג ממוצע רואה פוטנציאל טיפולי.

פסיכולוג עם אינסטינקט עסקי רואה פוטנציאל להכנסה פסיבית ועוד איזה פסיבית.  

יש פסיכולוג/ת בקהל שמרים/ה את הכפפה? 👩‍⚕️👨‍⚕️

הזמן הולך ואוזל. ⏳

יש רגעים שבהם אנחנו מציבים למישהו מראה. לא של זכוכית, אלא של אמת.אנחנו פשוט מחזירים לו את מה שהוא כבר יודע עמוק בפנים ,את מצבו, את בחירותיו, את מה שהלב לוחש בלילות.אבל יש מי שלא מסוגלת להישיר מבט.

וכשמצמידים לה את המראה קרוב מדי, כשהשיקוף חד וברור, היא לא רואה שם הזדמנות לצמיחה היא רואה איום.היא מתרגזת. מתכווצת. מזדעקת.ובמקום להסתכל פנימה, היא שוברת הכל.את המראה, את הסיפור, לפעמים אפילו את האנשים שמחזיקים אותה במקום בטוח.

אולי כי המראה לא רק מציגה עובדות.

היא מציגה פחדים.

היא מציגה אחריות.

והיא מציגה את כל מה שניסינו שנים לא לראות.

אבל יש גם אמת שקטה בתוך השברים.מראה שנשברת לא מעלימה את מה שנשקף בה.

היא רק מפזרת אותו לחתיכות קטנות כואבות יותר, חדות יותר.

👀🕶️

🥊 

שמש אביבית

מלטפת את היום בעדינות,

ירח זורח

פותח נתיב רך ללילה,

כוכבים זוהרים

תופרים אור קטן בין נשימות,

וטוב בלב.

ניצוץ חוזר ומתרחב,

הלב ניצת

והתעורר מחדש,

כמו פרח שמבין סוף סוף

שיגיע עוד אביב. 

        🌷 

שמש סתווית

חוצה את האוויר לאט

אור נופל בדממה. 

🌞 🤫 

אחרי הגשם

האדמה נושמת. 

רוח מחליקה,

גל כחול מלקק חוף,

הלב גולש גם. 

🏄 

טעם מריר בלב

זיכרון שלא נרפא,

נשאר בלשון הרוח.  💨 ♥️