מחשבות

יש משהו כמעט ממכר בהתחלה.

זה מתחיל מחיבור קטן , משפט אחד נכון בזמן הנכון.
ואז סקרנות. מי היא? איך היא חושבת?
השיחה זורמת, לא מתאמצת. מילים מתלבשות אחת על השנייה כאילו הכירו קודם.

ופתאום זה כבר לא רק מילים.
יש משיכה.
משהו בין השורות, בין ההודעות, בין ההפסקות הקטנות האלה שמרגישות ארוכות מדי.

מחליפים תמונות.
לרגע הכול נהיה חד יותר, מוחשי יותר.
עפים על מה שרואים , לא רק על המראה, אלא על מה שהוא מסמל. על האפשרות. על הפוטנציאל.

ואז שקט.

לא ריב.
לא הסבר.
לא  נדבר אחר כך. 

פשוט היעלמות.

המסך נראה אותו דבר, אבל משהו בו כבר לא חי.
והראש מנסה להשלים לבד את הסיפור , מה השתנה? מה נאמר? מה לא נאמר?

אבל האמת היא שזה לא תמיד קשור.
לפעמים החיבור היה אמיתי רק קצר.

ונשארת עם זיכרון של שיחה טובה,
ועם שאלה פתוחה שמסרבת להיסגר….