וביום ההוא הרבה דברים היו צריכים להתכנס, להתחבר, להתקיים ועוד טרם הגעתנו הכל הסתבך ואחרי זמן ארוך של ציפיות, שיחות וקרבה שנבנתה המחשבה של לבטל נראתה אכזרית נורא וכמעט שוויתרנו, נכנענו לתכתיב יקומי ואז נשלף מפיו משפט שנשמע כאילו הוא עצמו לא האמין שנפלט:
אולי במקום תבואי אליי?
ואני אחרי 20 שניות של מחשבה שולפת טוב.
שתיקה של רגע שנינו מופתעים מעצמנו, התאמות אחרונות בשל איך all mighty waze אומר מחשב מסלול מחדש
ואני מוצאת את עצמי ברכב ישובה מזינה את הכתובת והמוח זורק התחרפנת לגמרי לנהוג מעל 100 ק"מ למדבר בשעת ערב שכזו למי שאת לא מכירה וקול מתוכי זורק תנשמי, תסמכי על האינסטינקט שלך, מכוונת את הוויז, מפעילה את היוטיוב ומתחילה בנסיעה.
המוזיקה בפול ואני שרה לי/מזייפת בקולי קולות ובתוכי מיליון מחשבות והחושים מתחדדים, נדרכים.
תווי הדרך משתנה ומתחלף ואיפה שהוא שם באמצע הדרך משהוא בי נרפה, השתחרר והשקט התקיים בתוכי. נותרו 20 ק"מ אחרונים ואני שוקלת לעצור בצד הדרך לקצת טאצ' אפים והתאפסות אבל מהר מאד מחליטה שלא אני באה כפי שאני ואיתו אני לא חייבת להציג חזות מושלמת.
ההכרות, החיבור, הפעם תיהיי אחרת.
הגעתי, נשארת לדקה או שניים ברכב נושמת ולא ידעתי מי תופיע אני או הדמות שאני כה מתורגלת בה.
אני יוצאת מהרכב והוא עומד שם במרפסת, מתבונן, משגיח ולרגע חולפת מחשבה את מבינה מה את עושה? ובכל צעד שאני לוקחת המחשבה נעלמת ומתחלפת בסוג של שלווה בלתי מוסברת לאור הנסיבות.
המוח רץ לא מבין, מה נסגר איתך איפה כל המגננות ובאמת שלדעתי הוא סוג של קוסם כי בכל צעד שהתקרבתי הרגשתי שאני בדיוק במקום בו אני אמורה להיות.
עולה מדרגה ועוד מדרגה מתקרבת אליו חיבוק כאילו הגעתי למי שהייתי מולו שנים.
נכנסים לבית, אני מניחה את הדברים, פושטת את הג'קט התכנון היה לשבת לשוחח, בכל זאת פגישת הכרות לא שגרתית ועדיין. אנחנו נעמדים אחד מול השנייה לא חושבת שאמרנו יותר משני משפטים ואז...
לפני 4 חודשים. יום שבת, 20 בדצמבר 2025 בשעה 6:09