בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Transcand

שחר חדש המפציע מבין הרסיסים והשברים על מה שהיה, צובע את נבכי נשמתי ומאפשר לי לראות אותי כפי שהייתי.
זוכה שוב לשמוע את שירת הסירנה שבי
זו שמדברת אותי, את הצורך, את הכמיהה
ברק להיות שם במהות.
מאמינה שעוד יגיע היום ש....
ואהיה שם למולך קודם בכסות בת אדם
ואז אכרע לרגלייך ואשא את מבטי
ואבחר לחשוף למולך את שהיני,
במקום הכי עמוק שבפנים
ואעניק לך את ממלכות התמסרותי וכניעתי
עת שאבחר באדנותך ובלחישה שתבקע בין שפתיי אקרא לך אדוני.

זו דרכי, זו מי שהיני ואלו כתביי....
לפני 4 חודשים. יום שבת, 20 בדצמבר 2025 בשעה 7:06


נעמדנו אחד מול השנייה, מתבוננים בשתיקה ואז הוא מורה תסתובבי ואני מבצעת ולרגע אחד משהו בי אומר רגע מה, ממתי את כזו ממושמעת. הוא מתקרב אליי, מחבק, עוטף קדימה תתקדמי לחדר ואני פשוט צועדת כל הנוהגים שאני מורגלת התפוגגו וזה פשוט מרגיש נכון.
נכנסים לחדר הוא מתבונן בי, ניצוץ קטן בזווית עיניו, תורידי את השמלה הוא מורה ואני מסירה עוד משהו קופץ בי בפנים רגע, מה תעצרי, איפה הלשון החדה, איפה המבחנים והוא כמו קורא את מחשבותיי וזורק איפה ההתחכמויות שלך? ואני עונה בשלוף לא מובן הרי אמרתי לך שאני באה להיות אני, הוא מחייך.
כבר אמרתי שאני חושבת שהוא סוג של קוסם.
רגל מורמת, גוף מורכן, ספנק שנוחת על התחת וקול שבוקע מפי מותיר אותי מבולבלת את כרגע נאנקת את, שנים של להיות בשתיקה, קרח, בלתי שבירה, את נאנקת, את?
חבטה נוספת פוגשת את עורי שמתחמם עוד אנחה והראש מנסה להבין מה קורה ולמה הכל מרגיש כל כך שונה.
מחבטה לספנק, לידיים שעוברות מלטפות, לעיטוף
הראש מתערפל, ויתרת לנסות להבין, משהו השתבש אצלך פשוט תיהיי.
הידיים עוברות בין ירכיי, מגששות, בודקות, חוקרות
והפה שלי מפיק צלילים, הגוף מגיב ואני פשוט מאפשרת, נמצאת איפה שהוא בין להיות לערפילים שממלאים את ראשי.
לפתע משהו בי נדרך, איך את מאפשרת, פעם ראשונה שאת רואה אותו, אם רק היה יודע כמה שולטים עבדו קשה כדי שצליל יעבור את חומות שפתיי וכשלו ואיתו החומות נמסו מבלי שנאמר יותר מ 3 משפטים.
באמת שאני חושבת שהוא סוג של קוסם.
והוא מלהטט בגופי מוציא ממני, אנחות, זעקות, גניחות ואין בי שום התנגדות, חומות או מגננות אני פשוט שם למולו נושכת את שפתיי, שוהה בערפילי מוחי, מבולבלת מעט כי עבורי זו תקלה לא מובנת במערכות.
קרסנו וראשי טמון בחזהו, פני מתחככות בו כגורה אבודה, נשימות כבדות, נושמת אותו מנסה להבין מה הוא עולל בי, מה זו הפגיעות הזאת, החשיפות הזאת ומה בעצם ארע, מחפשת את סוד הקסם שלו, בעורו, במגעו, בריחו.
נכנעת, מרגישה כמו ילדה אבודה באיזה יער ספוג ערפילים וקסם ועם זאת מרגישה כה עטופה ומוגנת עם האיש שעד ללפני כמה שעות היה האיש עם הקול המלטף והמבט שלמרות כל שעבר בחר בטוב אבל בעצם היה איש זר שבדרך קסם איפשר לי פשוט להיות.
התהלכתי בביתו כסהרורית, צועדת הלוך וחזור מנסה להבין, להכיל, לקלוט, למצוא לכל מה שקרה את המילים אך לא היו בי כאלה והוא מביט בי מבלי לומר מילה מכיל את האישה הזו שנכנסה לביתו וברגע אחד הפכה להיות רק היא למולו.
התיישבתי על הספה, החלפנו עוד איזה משפט אחד או שניים ונשכבתי במנח עובר והתכסיתי בשמיכה ואיכשהו נרדמתי ככה שם על הספה למולו.

המשך יבוא....


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י