נרדמתי מבלי לשים לב כמו גורה על הספה, מכורבלת אל תוך עצמי עטופה בפוך.
התעוררתי קצת לפני זריחה, התארגנתי וניגשתי לחדר צפיתי בו ישן, רגוע והתלבטתי אם פשוט לצאת מהדלת ולהפציע לתוך הזריחה או להעיר אותו, באתי ללכת ונעצרתי, הנחתי את דבריי וניגשתי שנית לחדר, הערתי אותו קלות, התחבקנו ויצאתי לעבר הזריחה.
המוזיקה ברקע פסקה ורק המחשבות רצות ככל שהק"מ נגמעים, המוח מנסה לפצח את שהיה, למצוא את המילים, להבין את מה שהתחולל בי ובתוכי ולא מצליחה.
הנפש רצתה לברוח אל ה wizard והאלה הרי מי יותר מהמכשף יוכל להסביר לי את מה שהתחולל בי בחסות הקוסם ולאורך השנים כתפיו הפכו למקום של שקט ועוגן עבורי. ומי יותר מהם שליוו, טיפלו והכילו לאורך השנים שידעו לפרוש את שאירע בתוכי.
באורח פלא לא עשיתי זאת והמשכתי בדרכי, נוברת במעמקיי להבין מדוע אין בי מילים.
תוואי הדרך מתחלפים המדבר הופך לעיר, תסכול מתחיל להציף, איך את עם כל הניסיון והוותק לא מצליחה להבין.
עברה יממה ולפתע ההבנה חלחלה איך תמצאי מילים למשהו שטרם חווית, הרגשת איך תמצאי מילים לכך שהפכת מדמות לאנושית, שהרגשת, שדיברת. שנים שלקחו את קולך, את היכולת להביע, את הרצון להיות. שנים שהיית דמות, חפץ, דבר הכל מלבד אנושית.
בלילה ההוא, מבלי כמעט לומר דבר הוא העניק לך מתנה יקרה חווית את שרצית מכל וזה להיות אנושית.
ולך ארצה להודות כי גם אם זה היה לכמה שעות, אלו כמה שעות שזכיתי בפעם הראשונה להיות שוב אנושית.
לפני 4 חודשים. יום שבת, 20 בדצמבר 2025 בשעה 13:41