לפעמים יש אנשים שנקרים בדרכנו
שהופכים להיות חלק מאיתנו כך זה איתם.
חברות מופלאה שהפכה לעוד הרבה דברים
ממנטוריות הדדית, לפרוטקטורים, למלווים, נהפכנו
לסוג של משפחה, מעולם לא הייתי שלהם ומעולם לא
היו שלי ומנגד הכי שלהם בעולם.
תמיד דאגו לי, תמיד היו שם כששמחתי, כשבכיתי ולא
פעם לנבור בפצעים כדי שאתגבר ואוכל להתקדם
למקום טוב יותר.
הילדה וכמו ילדה כשאני עושה טעויות אז ה wizard
אומר לאלה הילדה שלך שוב עושה שטויות וכשאני
משעשעת או חמודה או בכללי לא מסבכת את עצמי
במשהו אז אני גם הילדה שלו.
וכמשפחה אנחנו מדברים, אנחנו צוחקים, מתווכחים,
רבים אבל בסוף תמיד מתגברים ומתקדמים.
וזה מצחיק כי אני לא שלהם אבל יודעת להציק,
לדרוש צומי ואפילו לקנא שלפתע אני צריכה להתחלק
בתשומת הלב כל פעם שנקלעת לדרכם מועמדת.
כי כמה שאני לא שלהם והם לא שלי אני תמיד אהיה
הילדה והם הכי שלי.
כמות הפעמים שנדרשו לבוא מרחוק לחבק, למחות
את הדמעות או פשוט שלא אהיה לבד רחוקה
מלהיספר.
אז התברכתי בסוג של קשר מיוחד שכזה שאומנם אני
לא שלהם והם לא שלי אנחנו הכי אחד של השני
במקום כה נקי שנדיר למצוא.