בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Transcand

שחר חדש המפציע מבין הרסיסים והשברים על מה שהיה, צובע את נבכי נשמתי ומאפשר לי לראות אותי כפי שהייתי.
זוכה שוב לשמוע את שירת הסירנה שבי
זו שמדברת אותי, את הצורך, את הכמיהה
ברק להיות שם במהות.
מאמינה שעוד יגיע היום ש....
ואהיה שם למולך קודם בכסות בת אדם
ואז אכרע לרגלייך ואשא את מבטי
ואבחר לחשוף למולך את שהיני,
במקום הכי עמוק שבפנים
ואעניק לך את ממלכות התמסרותי וכניעתי
עת שאבחר באדנותך ובלחישה שתבקע בין שפתיי אקרא לך אדוני.

זו דרכי, זו מי שהיני ואלו כתביי....
לפני 4 חודשים. יום ראשון, 21 בדצמבר 2025 בשעה 5:40

אני מתחילה להבין שהרצון, המסע לאנושיות

לחצות את הדמות, את המניירות, לגעת בקול שבפנים

יתכן שהוא קצת Over Rated.

הרי בסופו של יום זה תמיד יסתכם באותו דבר

אתם תרצו את הטיזינג, המשחק, שאשגע, אתעתע,

אגיש לכם את שתרצו ומנגד אחדור לכם מתחת

לעור. לרוב תעדיפו לגעת בגוף, בבשר, בתאווה וביצר 

ולא במוח, בנפש וברגש זה מפחיד מדי.

לא בטוחה כמה בעולם הזה יש מקום ראוי לאנושיות

שבי, לא בטוחה כמה זה נכון להמשיך במסע לעברו.

יתכן שהגיע הזמן לתת לקרח לשוב ולזרום בעורקיי,

לעטות את שריון הטיטניום של הבלתי שבירה מכל,

להגיש את המוצר שאוהבים לצרוך רצוי strat up,

 shaken not sturred, עם חיוך ממזרי ו puppy eyes

 שיטמטם אתכם עד כלות.

ואף פעם אל תשכחו עברתי את החינוך של "הסנדק", 

הייתי הילדה של "אל" מה שאתם רואים, מקבלים אל 

תטעו לרגע לרוב זה מה שבחרתי שמותאם אליכם.

 

 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י