הילכתי ביניכם יותר מפעם
בכל הפעמים איש לא טרח
לשאול מה בלב שלי,
הרבה תיאוריות, פנטזיות,
השטחות של מי שאני ומה שאני.
כולם היו בטוחים שיודעים
אך איש לא טרח פשוט לשאול
הרבה יותר קל לשקוע בקונספציה,
בדמות, בפנטזיה
בטח שיותר קל מלשקוע בי.
ואנוכי לרוב לומדת יותר ממה שלא
מאשר ממה שכן.
למדתי להפסיק לנסות, לקוות
ולהשאיר את מה שבלב שלי
חתום בין כותליו.
עד ש.... הגיע מי ששאל
ולא נמצאו המילים שאבדו
בתוך כותלי הלב
זכיתי בחיבוק וליטוף
ולאחר מכן, כשנותרתי לבדי זלגו הדמעות
דמעות שהחלו להפשיר את החותם שנצרב
וכעת נותר לי לחכות ששוב ישאל
ולקוות שאצליח להפוך את חומות השתיקה
לחומות של תקווה והארה
הפעם תסלחו לי, קודם כל עבורי
ולאחר מכן, עבורו ולמענו
כדי שאוכל להעניק לו את הטמון בתוכי.
"ושוב לא היית בדלת
ושוב התארנתי שעות
היית שואל אותי מה בלב שלי מה בלב שלי היום
ואיך לא רצית לשמוע
ואיך לא רצית לראות
מה בלב שלי מה בלב שלי מה בוער אצלי בתוך
נפלתי לשמיים לא הצלחתי לעלות
אם אתה מעיר ת'דמעות שלי
למה בשעה כזאת?
עצמתי ת'עיניים וביקשתי בתפילות
היית שואל אותי מה בלב שלי מה בלב שלי היום"