ובימים כגון אלו, בשהות ב 4 קירות לרוב, כשהשינה
טרופה ולילות ארוכים מהווים כר נרחב למוחי לשוטט בימי קדם.
מתמונות שעולות שמעלות חיוך לזכרונות שעדיף והיו נמחים כליל
ולאור ירח, כוכבים ויירוטים
אני עוצמת את עיניי, נושמת עמוק, מתכנסת, מחייכת
מבינה בדיוק מדוע שבתי
למחוזותינו, יודעת בנבכיי כי את שהיה לא ישוב, בטח לא כשאני צועדת בדרכו של אדוני, בוחרת כל פעם מחדש לתת אמון ואמונה, בוחרת להסתכל בעיניים חדשות אפילו בתמימות מסויימת גם כשזה לא כל כך קל להשקיט את הקולותשלמדו בדמי נפשי לזעוק
תשמרי.
עוד נשימה, נושכת את שפתיי מתעטפת בו, בהוויותו שמתחילה להיות מושרשת בי, למרות המרחק הנכפה יכולה לחוש כיצד חוטם הגורה מתחכך בפרוותו, ראשה מתחפר בקירבו והיא מוצאת את השקט הטמון בה בתוכו.
לפני חודשיים. יום שני, 9 במרץ 2026 בשעה 5:15