כשצו השעה מאלץ מרחק, יצירתיות
וגמישות מחשבתית,
כשכל מה שבך בוער וקורא בשמו של אדונך
כשאת גורה ממושמעת אך תשוקתך ויצרייך
מלבים את רוח השובבות והסוררות שבך
אפילו עד דחיקת הצייתנות שבך.
כשהראש, הגוף והנפש מגיבים לכל מילה
שנכתבת או נאמרת ונחשולי תשוקה ויצר
שוטפים את גופך, מאתגרים את המשמעת שלך,
את רצונך להיענות לצו דבריו.
אך עדיין גורה, עם יצר משחק שלעיתים
על אף שמקומה לרגליו, בעיניים נשואות
מנסה היא בשיניה הקטנות ובכפותיה
מעט למשוך בשולי מכנסיו, לקנטר,
להשתעשע גם כשהיא יודעת שתועמד במקומה
ובחיי, יש משהו באדוני כשארשת פניו
נהיית רצינית ומילותיו עוברות לציווי
שגורמות לגופה לרטוט, להידרך
וקול בי לוחש בתוכי בשקט
Please do punish me Sir
אך למזלי, על אף יצר הסוררות
אני שותקת, מחייכת, נושכת את שפתיי
ויודעת שהכל נרשם אצל אדוני
משתוקקת לרגע שנוכל להיות
שאחוש בו, אביט בו ואלחש כן אדוני.