לראות את הקיים , לנבוע מהיש, להתמיד להתחדש .

חזרתי אמש בשעות הערב המאוחרות ממסע מיוחד במינו שנקרא במחוזותינו " טיול שורשים משפחתי לברלין".
המסע התחיל ב- 17 לספטמבר והסתיים ב- 25 לספטמבר.
מאיפה נתחיל?.... אולי מבישול הרעיון..... יום הולדתה של אימי לפני מ"ס חודשים הביא את כולנו להתרוממות רוח, ולתחושה " שכל החיים עוד לפניה"... ואם לא כל החיים אז לפחות עוד שנים טובות ומיטיבות.
וכך נולדה המחשבה שייתכן שאפשרי שנזכה לצאת ביחד למקום הולדתם של הורי.
סיפוריו של אחי שביקר בברלין לפני כשנתיים, וחש שחשוב לנו להגיע לשם גם עם אימא
חיזקו את הרצון,והאיצולעשות זאתכעת עם בוא הסתיו.
נסענו אני, אחותי, אחי ואמא שלנו...חוזרים לנקודת ההתחלה של הורי בגרמניה ובעיר ברלין של אבא שלנו ז"ל.
הכנת הטיול התחלקה ביננו 3 האחים.. והכל נעשה בדקדקנות וביסודיות עד לפרט האחרון
בהמון שקט, הבנה, והתמצאות וכמובן רגישות ואהבה.
הטיסה היתה בחברת אל על הן בהלוך והן בחזור... במחלקת עסקים.
נחתנו לקור של 10 מעלות , ושמיים אפורים.
הנסיעה למלון עם נהג מונית טורקי פתחה בפנינו את ההיכרות הראשונה עם " מגדל בבל"
הברלינאי - אוסף של אנשים מעמים שונים... טורקים, איראנים, מרוקאים, ועוד ועוד.
הנהג שלנו נראה כמו שחקן מסרט טורקי והוא מסביר לנו באופן ידידותי מאוד את שרואות עיננו- שרידי החומה, ברלין המזרחית, משרדי הממשלה.... ואל המלון בן 11 הקומות
מהודר ומרשים נקרא " מריוט".
כיוון שהחדרים עוד לא היו מוכנים התארגנו מייד ליציאה.
** הביקור בבית הקברות היהודי " וייסנזה" כאן קבורה סבתנו, הופתענו לראות שער כניסה
לבית קברות ענק, מטופח, עתיק יומין, קברים מסוף המאה ה-18 ואילך,
אחוזות קבורה משפחתיות עם שמות יהודים כאן בלב ברלין שרצתה למחוק את היהדות
מהעולם.. נשארה עדות דוממת לקהילה הגדולה שחיה כאן במשך 200 שנה לפני עליית
הצורר לשלטון.
הגענו למקום קברה של סבתנו מצד אבא שלי ושם נעצרנו וראינו את שמה חקוק על המצבה , שנת הולדתה, ופטירתה שנה לפני פרוץ המלחמה.
הבטנו דוממים ונרגשים, הדלקנו נרות זיכרון, אחד לסבתנו, ואחד לאבינו- קראנו קדיש
אחותי, ואימי הוסיפו פרטים ששמעו מאבא על אימו.
מלאים, ונרגשים חזרנו למלון...והפעם עם נהג מונית שנולד במזרח ברלין 1947 שסיפר על הילדות הקשה בצל המשטר הקומוניסטי, ועל החיים השונים לגמרי לאחר נפילת החומה
בשנת 1989.
** סיור מודרך בברלין באתרים היהודיים.
* נפגשנו למחרת עם אישה שהיתה המדריכה הצמודה שלנו למשך הימים הבאים.
עם נהג צמוד שהסיע אותנו ממקום למקום.
אישה בשנות ה- ה- 30 המאוחרות שנולדה בברלין ועברה עם הוריה לארץ[ אם חד הורית]
משפחתה חזרה לגרמניה והיא מחלקת את זמנה בין ישראל [ הקפת התבור, צליחת הכנרת, מרתון ת"א, והקפת הכנרת באופניים ] לבין ברלין.
כאן בנוסף להדרכת קבוצות מאורגנות, ופרטיות ... היא משמשת כמזכירה של סניף בני עקיבא שמקרב נוער שנולד במזרח העיר ליהדות... מדריכה שדוברת 4 שפות.
מייד היתה כימיה ביננו [ קיבלנו עליה המלצות חמות ] והכל התנהל מתוך התחשבות
ורגישות רבה.
נסענו לרחוב המרכזי של ברלין המערבית שנקרא " קורפסנדאם "- רחוב באורך 4 ק"מ
לאורכו עצי דולב, ותרזה, חוצה אותו נהר " השפייך "- עצי ערבות נשפכות למים.... וכאן
בבית מ"ס 165 גר אבא שלנו.
עצרנו ליד הבית כאילו חוזרים הביתה למקום שלא היינו בו מעולם... אבל השארנו בו משהו
אחותי ניסתה לקרוא את סיפור הבית שסופר לי בזמן הכנת עבודת השורשים ע"י האח התאום של אבי... הדמעות חנקו אותנו { מוזר } כי הנה אנו עומדים באמצע רחוב גרמני סואן, ואומרים לעצמנו ... אמנם אבינו לא איתנו כאן עכשיו- אבל אנחנו כאן ביחד עדות חיה
לניצחון היהודים על מי שבא לכלותם.
ההמשך יבוא בקרוב ... נ.ב הפוסט מתחלק ל שני פרקים [ אם היד שלי לא תתעייף]
החלק האחרון מהמסע יוקדש ל 2 ערים שהייתי בהם אצל חברים שלי .. שמנהלים מועדון בדסמי, וגם אתר אינטרנט בדסמי.... 2 הערים בהם הייתי נמצאים [ לא בברלין]... בצפונה של גרמניה.. לחוף הים הבלטי, והצפוני..