לראות את הקיים , לנבוע מהיש, להתמיד להתחדש .

יום קשה ועצוב מורט עצבים עבר עלינו היום.
יום לא פחות קשה יהיה מחר עת יובאו שני הבנים לקבורת עולמים.
רציתי לשתף את מה שנמצא בליבי כבר שנתיים ויותר ועד היום לא סיפרתי כאן .
זוג חברים טובים שלי שעמד להתחתן ב - 18 ליולי 2006 שאל אותי חודשיים לפני
חתונתם, האם אני יכול להמליץ להם על צלם ארועים לחתונה שלהם.
אמרתי להם שאבדוק את הנושא ואתן להם תשובה בהקדם.
למחרת צילצלתי לחבר טוב שלי ושאלתי אותו מה דעתך?... אמר לי שישנו חבר בפלוגת המילואים שלו שנקרא אודי גולדוסר .
לא הסתפקתי בהמלצה אחת ושאלתי חבר נוסף, אותו חבר הפנה אותי גם כן לאודי גולדווסר , אמרתי לחבר השני, איזה קטע... שאלתי את החבר הראשון וגם הוא אמר את אותו הדבר.
אז התברר לי ששניהם משרתים במקרה באתה פלוגת מילואים עם אודי .
צילצלתי לאודי .. הצגתי את עצמי וקבענו שניפגש עם זוג החברים שלי שעתידים להתחתן
שבוע אחרי נפגשנו .. ואז אודי אמר שהוא יוצא למילואים ואחרי שיגמור את המילואים
הוא מוכן בכייף לצלם.
כששמעתי באותו יום של החטיפה שנחטפו שני חיילים ואחד מהם הוא אודי גולדווסר
ישר נפל לי האסימון וצילצלתי לחברים שלי... גם הם היו המומים לשמוע וישר קישרו בין
האיש ובין המקרה.
מה ששבר אותי יותר שבהמשך היום כשפורסמו שמות החיילים שהיו באותם שני ההאמרים שיצאו למשימתם האחרונה [ באותו היום הם היו אמורים להשתחרר]
זה שאחד מהחברים שלי שהמליץ על אודי נהרג [ היה מפקד ההאמר השני]
והחבר השני שלי שהמליץ על אודי [ היה באותו ההאמר של אודי] ונפצע קשה מאוד באותו ארוע.. אבל הצליח בעור שיניו למלט עצמו מההאמר ונשאר בחיים.
כמובן שאותה חתונה נדחתה בצער רב עקב מה שקרה ובוצעה בחוג המשפחה וחברים
מצומצמים כמה חודשים לאחר.
היום נסגר המעגל ואודי ואלדד רגב ז"ל הובאו הביתה בארונות.
כמה כואב וזועק לשמים...