לראות את הקיים , לנבוע מהיש, להתמיד להתחדש .

** סיור נוסף ברלין המזרחית **
נסענו ל "בונדסטאג", בנין מרשים שנבנה חדש על הישן.
כיפת זכוכית שקופה שעולים איתה עד לקצה, ומשקיפים ממנה אל כל העיר.
רעיון הכיפה השקופה- הוא השקיפות של הממשל, והפתיחות לשמוע ולהשמיע, מה שלא היה
בגרמניהב- 100 השנים האחרונות.
** משם למוזיאון " פרגמון" גדול ההיקף- מוזיאון שאוצר בתוכו את כל האוצרות ששדדו הגרמנים מעירק, איראן, סוריה..אנחנו היינו בחלק של העת העתיקה.
אחרי ביקור במוזיאון זה המשפט שראשון שיצא לי מהפה על הגרמנים- " הרצחת וגם ירשת"
** ka.de.we **
הגענו לקו- דם [ ראשי התיבות שכתבתי ]...הקניון הגדול ביותר בגרמניה, מסתבר שזוהי
חנות מותגים יוקרתית שבנויה מ-6 קומות מעבר לכל דימיון שלנו.
אחרי כמה שעות של שיטוט ובדיקה, עלינו לקומה ה-6 , שם מרוכזים כל דברי המזון.
הקומה עשוייה כך שתועים בה כמו ביער, אבל היא לא רק יער, אלא גם בית " הנזל וגרטל "
הבית שכולו מגדנות, מאכלי תאווה, ומיני מתיקה- סוף והתחלה אין כאן.
נקראת גם ארץ הנקניקיות, והכל מבהיק משובע- השוקולד, היינות, הלחמים, הגבינות.
בקיצור- השמחה רבה, והאכילה רבה [ לא מומלץ לשומרי גזרה, או בעלי לב חלש].
ארץ החיים, עירוב תחומים בין הנורא והחושני , המופשט והצרכני,וצפירת הזיכרון והמנגל.
ברלין בהחלט ממקדת את הדברים...שפע ותסיסה, קצפת ותותים - מאפילים לרגע על העבר המבעבע כל הזמן.
בקטע הזה מסיים לכתוב על מסע השורשים וכאן מעל במה זו אכתוב כמה מילים אישיות.
ברלין טעונה בזכרונות, עיר שאינה מתעלמת ממה שעשתה ליהודיה, העיר שלקחה כל כך הרבה חיים, ועתה היא שוקקת חיים בתאותנות בלתי נגמרת.
" עמוס איילון" [ סופר ישראלי ] תוהה בספרו " רקיאווים גרמני"- איך זה שמיעוט כה קטן של
יהודים עורר איבה כה עזה.
בתוך תקופה קצרה הוא העמיד שורה מדהימה של יזמים, אמנים, סופרים, מלומדים,
ופעילים פוליטיים רדיקלים.
ההצלחה היהודית עוררה רגשות עזים של קינאה, טינה וסקרנות חולנית... בראי המעוות של הדימיון העממי, איימו היהודים על האחדות , הרווחה הכלכלית, הזהות , והתרבות הלאומית.
כפי שמכנה " דויד גרוסמן" את הארצות העולמות בהן חיו והושמדו יהודים.
הנגיעה בהר הגעש ממנו פרצה כל הלבה הצורבת שכיסתה את עמנו וקברה אותו בהריסות.
** מסע של תוכן חיים, ומסע של התקרבות שלנו עם עצמנו....
שבעת הימים בהם היינו יחד צמודים, צמודים קירבו אותנו וגילו וודאי לכל אחד/ת- דברים
שלא ידע/ה על עצמו/ה או על אחיו/ ותו, ואימו/ה.
גיליתי כוחות מיוחדים בכל אחד/ת מאיתנו.
קודם כל לך אימא [ הייתי איתך בעברבחו"ל] ,גיליתי את הנחישות והחוזק המנטלי והפיזי שלך.
את הרצון להיות איתנו , ולתת ולתת, עוד ועוד, בנדיבות וללא חשבון וקימוצים.
ליצור תנאים של חיבה- כך שנוכל להקדיש את עצמנו למסע ולתוכן.
גיליתי את הסקרנות שלך, ואת יכולת השיחה הקולחת עם כל איש/ ה שפגשת- מהנהג הצמוד
והמדריכה האישית שהיתה צמודה אלינו בבקרים מצאת החמה עד צאת הנשמה- במובן החיובי של המילה, ועד למלצר/ית , מוכר/ת בחנות.וכו' .
תרומתך למסע אין שנייה לה.
נתת לנו מתנה לחיים , זיכרון שלא יימחק, נישא אותו בכל אשר נלך.
** בפרק הבא [ מן הקצה לקצה השני]..... הפרק הבדסמי במסע.... בברכת שנה טובה.