מאז שהיית קטנה ואמא שלך לקחה אותך לשרותים ציבוריים, היא לימדה אותך לנקות טוב
את הקרש שעל האסלה, אח"כ לשים חתיכות נייר טואלט על הקרש, ואח"כ אמרה....
" לעולם לא תשבי על הכסא בשרותים הציבוריים".
אח"כ היא היתה מראה לך את "התנוחה", שבה יש לחפש את נקודת שיווי המשקל בה
יושבים/ לא יושבים מעל הכסא כך שהגוף לא ייגע בשום אופן בחלק כל שהוא מהכסא.
כעת בגילכן המתקדם עמידה בתנוחה היא קשה מאוד, במיוחד כאשר השלפוחית מלאה,
או טו, טו מתפוצצת.
כאשר באמת מוכרחות ללכת לשירותים הציבוריים, אתן נפגשות בשורה ארוכה של נשים שמעוררת את המחשבה... אולי כולן מחכות ל"בראד פיט".. אבל מסתבר שלא כך- אתן מצטרפות לתור של הנשים שמחייכות באדיבות [במקרה הטוב..], מצליבות רגליים, וידיים
במה שנראה כהודעה ברורה... "אני עומדת לעשות במכנסיים !! ".
את מתחילה להציץ בחלק התחתון של דלתות השירותים, ולראות שמכולן מבצבצות זוג רגליים
כלומר כל העמדות תפוסות.
בשעה טובה מגיע תורך, את נכנסת כשנשימתך מתחלקת לשניים [ נחיר אחד, ודרך הפה].
את שמה לב שהניאגרה לא עובדת [ זה קורה לעיתים קרובות], לא חשוב ... את תולה את התיק על וו הדלת, ואם אין וו [ בדרכ"ל אין ], את בוחנת את הסביבה, הרצפה מלאה נוזלים
בלתי מזוהים, לא מעיזה לשים שם את התיק, ואז את תולה אותו על צאוורך, ותוך כדי זה שאת
רואה אותו מתנדנד לפנייך, ומתפללת שהרצועה לא תחתוך לך את הצאוור, מאחר והתיק מלא
שטויות שהכנסת אליו במשך הזמן [ בדרכ"ל את לא צריכה] ... אבל מה לעשות שיש לך..
כי אולי פעם מי יודע אולי באמת תצטרכי....
אבל בואו נחזור לעיניין הדלת.... מכיוון שגם מנעול הסגירה לא ממש בסדר, האפשרות היחידה זה להחזיק אותה ביד אחת, כשביד השנייה בבת אחת את מורידה את החוטיני..
ונעמדת " בתנוחה "... ואההה סוף, סוף איזו הקלה.
זה הרגע בו השרירים מתחילים לרעוד... כי את תלוייה בין שמיים לארץ, הרגליים בזווית,
התחתונים עוצרים את זרימת הדם, ויד אחת מושטת לעבר הדלת שלא תיפתח, ובנוסף תיק צד
מהודר ששוקל יותר מ- 5 ק"ג תלויי על צאוורך.
את מתה לשבת, אבל לא היה לך זמן לנקות את הכסא, ולא לשים ניירות על הקרש... בתוך תוכך את חושבת שלא ייקרא מאומה... בתת מודע הקול של אמא שלך [ זה מה שאמרה לך בילדותך]..... מהדהד בראשך " לעולם לא תשבי על הכסא בשרותים הציבוריים"
אז את נשארת בתנוחה הידועה , והרגליים ממשיכות לרעוד כתוצאה מחישוב מוטעה של המרחק., איזה זרם דקיק מרטיב את ישבנך עד הגרביים.!!... רק במזל המגפיים לא נרטבות.
מאחר ואימוץ " התנוחה " מחייב ריכוז עילאי את מתעלמת מהתקרית , ומחפשת את גליל נייר הטואלט.... אבל לכל הרוחות...!! הגליל ריק !! [ הוא תמיד ריק]... את מתפללת שבתוך התיק
שתלוי על צאוורך, יהיה איזה טישו... אבל כדי לחפש את צריכה לשחרר את הדלת.... את מהססת מעט, אבל אין ברירה , ברגע שאת משחררת את הדלת, מישהי מבחוץ דוחפת, ואת צריכה בתנועה חדה לעצור את הפלישה ולצעוק " תפוס ".
את מסיקה שמהצעקה שלך, כל אלה שבחוץ יקלטו את המסר, ואת יכולה לשחרר את הדלת,
אף אחת לא תנסה יותר להיכנס , מתחילה לחפש את הטישו שבתיק, כשמצאת היית רוצה להשתמש בכולם, עלייך לזכור שייתכן ותצטרכי אחד למקרה בלתי צפוי.
מתחילה לספור את הרגעים שנותרו לך עד צאתך, כולך מזיעה, כי לא הורדת את המעיל, מאחר ואין היכן לתלות את המעיל, והחום שיש במקומות הקטנים כאן הוא בלתי ייאמן.
מבלי להביא בחשבון את המכה מהניסיון שנעשה לפתוח לך את הדלת.... ברצועה של התיק הלוחצת על הצאוור, הזיעה הניגרת בכל גופך, וזרזיף הנוזלים בין רגלייך.... הזיכרון של אמא שלך שתתמלא בושה אם תראה אותך ככה !!.... כי הישבן שלה מעולם לא נגע בכסא בשירותים הציבוריים, כי באמת " את לא יודעת איזה מחלות את יכולה לתפוס שם "...
את תמיד מתמידה בעמידה.... את כבר מתה מעייפות, מתיישרת ולא מרגישה את הרגליים
מסדרת את הבגדים במהירות האפשרית, מנסה להוריד את המים, ויוצאת החוצה.
ליד הברזים הכל מלא מים, את לא יכולה להשתחרר מהתיק ולו לשנייה אחת.... עוד צרה נוספה.... הברזים מופעלים עם חיישנים אוטומטיים .... מתחילה להתעצבן איך מופעל הברז
בודקת, ונוגעת עד שייצא זרם חלש של מיים, שמה מעט סבון [ אם יש ] , ורוחצת ידיים בפוזה
של " הגיבן מנוטרדם " כדי שהתיק לא ייפול אל מתחת המים הזורמים.
במייבש הידיים אין על מה לדבר בכלל... ברירת המחדל שלך ייבוש הידיים במכנסיים...
אוייש את אומרת.... איזה באסה נשברו לי 2 תוספות בציפורניים שרק אמש בנתה לי המניקוריסטית שלי... חס וחלילה שתבזבזי את הטישו שיש בתיק.
מה שעוד שברגע זה את רואה את הגבר שלך שנכנס ויצא משרותי הגברים, ועוד נותר לו זמן
להתיישב ולקרוא ספר טוב.
כשבאת הוא שואל בטימטום " מדוע זה לקח לך כ"כ הרבה זמן" ?.... את לוחשת לו בשפתיים
קפוצות... " היה תור ארוך "... זאת הסיבה מדוע אתן הנשים הולכות לעיתים בקבוצה לשירותים , מתוך סולידריות , כדי שאחת תחזיק את התיק והמעיל, האחרת תחזיק את הדלת
שלישית תעביר לך טישו מתחת או מעל הדלת .... כך זה הרבה יותר מהר ונוח מאחר ועלייך
להתרכז בעמידה " בתנוחה ".
שתהיה השנה האזרחית שהחלה אמש בחצות שנה של שאיפה למצוינות, עמידה באתגרים.
שנה שבה נדע לפרגן אחד לשני... ולראות את השונה מאיתנו בגובה העיניים.!
לפני 14 שנים. 1 בינואר 2010 בשעה 19:35
