לפני 14 שנים. 8 בינואר 2010 בשעה 12:44
עלה, עלה
לקלף לאט....
לאט.
נגיסות קטנטנות,
בעדינות מתבקשת
עלה, עלה....
לאט.
להיקלע מול ערימה צפופה של שערות,
ששומרות על הלב,
כחומה חזקה,
הדוקה,
ששום דבר לא ייפגע בו.
בלב.
ואז,
החומה נופלת,
ומתגלה לב קעור ומקבל,
מחכה רק לנגיסה התאותנית והחושנית.
אז הטעם העז מתפרץ.
כובש .
ממכר..
