סצנה שחוזרת אליי שוב ושוב, ואני רוצה לשתף אותה כי היא עושה לי פרפרים בבטן כל פעם מחדש…
אני כורע על הברכיים בחדר חשוך למחצה, אור נרות רך מאיר רק את קווי המתאר שלך. את נכנסת לאט, עקבים נוקשים על הרצפה, הקול הזה לבדו גורם לי לרעוד. את לא אומרת מילה בהתחלה, רק מסתובבת סביבי, אצבע אחת מלטפת קלות את הכתף שלי, יורדת לאט לכיוון הצווארון שעל צווארי. אני מרגיש את המבט שלך ששוקל אותי, בודק אם אני באמת מוכן להיות שלך הערב.
את לוחשת: "עיניים למטה." ואני מציית מיד. הלב דופק חזק, אבל אני שקט ומחכה.
את קושרת את ידיי מאחורי הגב בחבל משי רך אבל חזק, אי אפשר להשתחרר. אחר כך את מושכת קלות בשיער שלי, מרימה את הראש שלי רק כדי להביט בעיניים שלי רגע אחד ארוך, ואז דוחפת אותי קדימה בעדינות עד שאני מוטל על המיטה, פנים למטה, חשוף לגמרי.
את יושבת על שולי המיטה, מלטפת את הגב שלי באצבעות קלות, לפעמים ציפורן אחת מושכת קו דק שגורם לי להחניק גניחה. את שואלת בשקט: "כמה אתה רוצה לרצות אותי הערב?" ואני עונה בלחישה: "הכל, גברת. כל מה שתרצי."
ואז מתחיל המשחק האמיתי , את שולטת בקצב, במילים, במגע, בעונשים הקטנים והמתוקים כשאני לא מספיק מהיר או מספיק טוב. ואני פשוט נמס, נמס לגמרי לתוך הידיים שלך.