גן עדן פרטי

זה בכלל התחיל עוד ביום שני בבוקר: "קבל פקודה ובוא ליום אחד אליי".
חיפשתי דרך לצאת לחופש, הייתי מבולבל עם עצמי ורציתי לצאת מהבית. שיתפתי את המלכה שלי
בלבטים, היא היתה מעורבת בהכל. ואז הגיעה הפקודה. לפקודות שלה אני אף פעם לא מסרב.
הבטחתי לעדכן אותה במהלך היום.. ולבסוף סגרנו שאגיע ברביעי. אליה. ונסתדר. כלום לא תוכנן
מראש, לבד מההגעה שלי.

בבוקר יום רביעי היא הורתה לי לקשור את עצמי. כמו שראוי שאגיע לכבודה. עליתי על רכבת ויצאתי.
אחוז התרגשות וציפייה. לראות אותה שוב. כשהרכבת חלפה סמוך למקום עבודתה, עלה בי הרצון
לקצת טיזינג: "מקווה שאצליח להגיע".. ותגובתה הבהירה לי היטב שאין לי את האפשרות לבחור.
שהיא מצפה ואני אתייצב. ועם זאת היא הורתה לי לחכות לה.. עד שתגיע לפגוש אותי.
כשירדתי מהרכבת התחלתי בשיטוט חסר תכלית. בעיר שכוחת האל ההיא אין מצב לקנות נרות
לטפטוף על הגוף ובכל מקום ששאלתי הרימו גבות בפליאה.
ספוג זיעה, מותש מהחום ומטיוליי בעיר עם תיק לכמה ימים - קיבלתי את ההודעה המיוחלת:
"תפוס מונית ובוא אליי"

עניין של זמן קצר מאוד להגיע אליה משם. וסוף סוף ראיתי אותה שוב, מלכה שלי!!
כמה שמחתי. כמה חיכיתי לאור פנייה. להילת האושר והיופי שאופפת אותה. פעם מלכה - תמיד מלכה!

מיד שלחה אותי להתקלח ולהתרענן לקראתה. קיבלתי חדר להירגעות ולמנוחה. עד שהיא תתפנה אליי.
וכשהיא הגיעה, כבר הייתי נקי ומריח וכל מה שרציתי היה, קודם כל, לספק אותה. בליקוק רעב,
באצבעות מלטפות. עשיתי שהיא תגמור. ושוב. ושוב. בידיעה שאני בידיה ביומיים הקרובים ושארצה
לראותה כ"כ מאושרת ביומיים האלה.
כשסיימה לעבוד יצאנו. טיילנו בחנויות סקס. מחפשים נרות וגאג. גאג מדליק אותי. הידיעה שאין לי
אפשרות להוציא מילה מהפה - רק קולות של כאב או עונג. אבל גאג לא היה. יהיה. בפעם הבאה.

התיישבנו לשיחה על מיץ ענבים וסיגריות. שיחה בין חברים. שיחה מעמיקה. שחשפה בפניי עוד מיופיה
של עדן שלי. כל היופי החיצוני שלה לא משתווה ליופייה הפנימי. היא זו שעושה אותי מאושר. שגורמת
לי להרגיש שלם. ומהשיחה צמחה עוד קירבה. ועוד יותר תשוקה. כאילו שזה בכלל אפשרי...

נהיה מאוחר. רצינו לחזור ולהרוויח עוד קצת זמן יחד לפני שניפרד לכמה שעות. בשל הזמן הקצר
שהיה לנו, התחלתי בעבודה עוד במונית בדרך חזרה. משעין את ראשי על חזה ומשחק באצבעותיי
בפתחה.. מענג ושומע את אנחותיה האילמות. יודע שהיא מתענגת ושותקת.
הגענו.
נכנסנו לחדר.

"על מה שהיה במונית, אתה תשלם". אלה היו מילותיה כשיצאה מהאמבטיה עוטה בייבי-דול בהיר
שקוף ותחתוני תחרה לבנים. בשלב זה הייתי עירום, רק תחתונים לגופי וקולר- הקולר שלי - לצווארי.
"מהדלת, על ארבע, בזחילה אליי". רגליה נדחפו לפי הכלבלבי. מלקק ומוצץ אותן בהנאה גלויה. ותוך
זמן קצר היא מושכת אותי בשרשרת אליה. ללקק את פתחה המלכותי, למצוץ את הדגדגן הזקור, לגמור
לי בפה עד שכולי רטוב ושהיא נינוחה לרגע.
משכיבה אותי על הגב, נזכרת שאין גאג בנמצא ודוחפת את תחתוניה לפי. שופכת מעט מהנר שכבה
והתקרר. מחדירה אלי אצבע או 2 ואני מתפתל. מכאב ומעונג. ומהיותי כ"כ שייך לה.
ושוב מתיישבת עליי. ומזיינת אותי. וחונקת. ואני מביט בה בפנים של אושר. של עונג צרוף. מתיישבת
על פניי. ושוב על הזין שלי. לוקחת אותי אליה. משתמשת בי להנאת שנינו. ולבסוף, הספירה, והיא
מרשה לי לגמור. בעשר. בדיוק בעשר.

אני אוהב לחבק אותה אחרי. היא מלכה והיא נאהבת. שתרגיש. כי הרי הכל עניין של רגש. ואני אוהב
שהיא קרובה כ"כ אליי.
היא חושפת בפניי רגשות כנים, בפנים ילדותיות שקצת קשה להן להיחשף עמוק כ"כ. ואני מביט בה.
יודע כמה אני שלה, לא פחות מאשר היא המלכה שלי. מחבק אליי חזק. נוצר אהבה גדולה בליבי.
ואז משפט שנאמר בצחוק ולא צריך היה להיאמר והיא הולכת הביטה מבולבלת. ואני נשאר לישון בחדר.
יודע שטעיתי ושאני מוכן לעבוד קשה כדי לתקן את הנזק שנגרם מכוחן של מילים שטותיות.

עם המון אהבה, עם המון תשוקה, עם המון ציפייה למחר ועם כאב על המילים שגרמו כאב, נכנסתי
למיטה לבוש בתחתונים שהשאירה לי ובבייבי- דול שלה. כפי שציוותה עלי בלכתה.
נרדמתי איתם לגופי, על כתם הרטיבות הענק שנשאר מגמירותיה, כשכל תא מתאי גופי אומר את שמה: "ע-ד-ן". לילה טוב.


המשך יבוא...