גן עדן פרטי

ביום חמישי התעוררתי, לבוש בכותונת ותחתוני התחרה שלה מעטרים את ישבני.
יודע כמה היא אוהבת אותו, את הישבן שלי. ומצטער שלא יכלה להיות איתי בלילה ולראות אותי מקיים
את פקודתה. רגע לפני שיצאתי מהחדר, ארוז עם התיק ומשאיר אותו בדיוק כפי שהורתה לי להשאירו,
שאלה: "בוקר :). איפה אתה?".. בדיוק יצאתי. תופס טרמפ אל אותה עיר שכוחת אל, שם קבענו.

התיישבתי בבית קפה וחיכיתי שתגיע. מתוח ממאורעות הערב שלפני, מתגובתה למילים שאמרתי.
ישבתי עם הקפה שלי. עד שהופיעה למולי. יפה כצפוי. נינוחה פחות. הולך להזמין לה את הקפה שלה,
מספרת לי מה עבר עליה, מה היא הרגישה, שכתבה לי משהו. שואלת אם קראתי ואני ממהר לקרוא.
חשבה שלא אוהב ואני דווקא ידעתי.. כשקראתי.. היא השאירה לי את הדלת פתוחה. המילים צרבו,
והכאיבו ובנו מחדש את החומות, אבל שער אחד אליה נשאר בנוי ופתוח..

המשכנו עוד בשיחה עד שהיא סימנה לי באצבעה לגשת לשירותים. בלי להסס קמתי וניגשתי. מצפה
לבואה. מורידה אותי על ברכיי.. מרימה רגל אחת ומשעינה על הקיר.. נותנת לי לפתוח לה את הבוקר.
עם גמירה. וחיוך. ועוד גמירה. שומע את אנחות העונג שלה. מביט בהערצה בפניה. והיא מתחילה
לספור ועוצרת ב"תשע". "על מה שהיה אתמול אתה תשלם. והרבה". ואני כמעט מתפוצץ. מקבל באהבה
את העונש שקבעה לי. ומרגיע את עצמי לאט. מתלבש. יוצא מהשירותים. ממתין לה ליד השולחן שלנו.
וכשהיא מגיעה אנחנו קמים והולכים.

חיפשנו לי חולצה למסיבה בערב. תכננו להגיע למסיבה יחד כבר תקופה. בעצם מאז המסיבה ההיא,
ביום ההולדת שלה, וככל שעבר הזמן והבנתי ששייכותי לה היא עניין המוסכם על שנינו. רציתי להופיע
לצידה בפומבי. בתור "הכלבלב". לא סתם כלבלב אלא בה' הידיעה. כשניגשתי לשלם על החולצות, הסתבר
לי שהיא כבר עשתה זאת במקומי. נשקתי לה לתודה גדולה והמשכנו את הבוקר הראשון שלנו יחד..

הפעם לקפה אחר. נעים יותר. ארוחת בוקר. שיחה קולחת. ככל שאנחנו משוחחים יותר אני נפתח
ומרגיש שלם ואוהב יותר. המילים שצרבו ערב קודם היו עדיין באויר, אך זו היתה משימתי - לא לתת
להן לחבל בכל מה שנבנה בינינו ולבנות את האמון מחדש. היא השאירה את השער פתוח ואני
אכנס דרכו ואבנה הכל. הארוחה והשיחה והסיגריה... נמשכו זמן ארוך.. לבוקר ארוך ומרגש ונפלא
במחיצת המלכה האהובה שלי. שילמתי וניגשנו לשוטט בקניון. עיניי שנינו נעצרו על השלט המכוון
לשירותים. כשהבוקר נפתח כמו שהוא נפתח - היום יימשך כמו שהוא יימשך.. חייכתי לעצמי.

נכנסתי לתא. מחכה לה. התא צפוף. המחיצות דקות. שירותי נשים. מדי פעם מישהי נכנסת. עדן
שלי שומרת על אנחות אילמות ואני רכון לרגליה. מלקק לפתחה.. מחדיר אצבעות מלטפות.. רוצה
שתגמור. וממשיך שוב. והגמירה שלה מרטיבה את חולצתי ואצבעותיי.. ואת הרצפה שתחתינו.. ואני
שמח בה ומאושר.. מכמה שהיא מאושרת.
ושוב היא סופרת לי.. ושוב היא נעצרת ב"תשע".. ושוב העונש. "אתה על שעשית תשלם". ואני? שלם.
ומשלם.

מכאן ועד לאחר הצהריים נפרדו דרכינו. היא לעבודתה ואני לשיחות על אלוהים, עם חבר שהיא דאגה
שישב איתי. שלא אהיה לבד או משועמם.
על הים. מביט בגלים וחושב על כך שלא הייתי מבקש לעצמי אחרת במקומה. מלכה שלמה ומושלמת.
דואגת ומחנכת. ובעיקר אוהבת. והפעם אוהבת ללא מילים. כי המילים קצת כבדות. אבל המעשים
מביעים אהבה במקום.

בדרך לפגוש אותה שוב. בחדר שכבר הפך למקום שלנו. קניתי לבקשתה משהו שישביע את רעבונה.
היא ליוותה אותי לחדר. לקחה הפסקה מיום עבודה מתיש. התיישבה לנוח על המיטה. הסרתי את
נעליה. ליקקתי ועיסיתי את כפות רגליה. ללא שאמרה מילה. ללא שביקשה. רק כי ידעתי שהיא זקוקה
לזה. ואני זקוק לה. נינוחה ושמחה.
רק רציתי להיות בקרבתה. ביקשתי שתשכב לידי על המיטה. חיבקתי אותה אליי. עיסיתי את גבה.
ליקקתי את טעם הזיעה מצווארה ומגופה. ושוב היא הורידה אותי ללקק. ושוב אני שלה. כלב לקקני.
נעה בין טרדות העבודה להנאה. שמחה. שיחה. נשיקות באויר. המון קירבה. משהו נבנה בנו. בי ובה.
משהו צמח ביום הזה. שהתחיל נמוך ונסק למעלה.

ולפתע הודעה. שהכאיבה לה בכל הגוף. והיא נאבקת בדמעות שלא תצאנה. ואני מחבק אותה אלי.
ויודע שזה בסדר. והיא מתעשתת. ומחזירה את הנימה השולטת במצב. ועונה לעוד טלפון. ואני מסמס:
"אל תחששי לבכות איתי מלכה שלי. הדמעות אינן הופכות אותך לפחות מלכה בשבילי. בשבילי את
המלכה הכי שיכולתי לייחל לה". יודע שאת ההודעה היא תראה כשתסיים את השיחה. כותב מהלב.
מכל מה שיש לי שם בפנים.

ושוב נפרדים, עד שנצא למסיבה בערב. אין הרבה זמן להתארגן. נחתי קצת. התקלחתי. התגלחתי.
יוצא למקום המפגש שקבענו. ממנו נצא למסיבה יחד. ולא שוכח להזכיר לה: "אהיה מאושר לראות
אותך במדים הלילה במסיבה".

אני קשור למענה. לובש שחור. ואת החולצה שקנינו בבוקר. הקולר במקום נגיש בתיק. פוגש אותה
במונית. בדרך לעוד חוויה חדשה ביום המופלא הזה.
שני בתי קפה. המון שיחות ומילים. המון רגש שנבנה. שני תאי שירותים. ובדרך למסיבה...
עוד היד נטויה...


ושוב המשך יבוא..