גן עדן פרטי

[color=red][size=150%]אנדר שלי,כשנתת לי את הסיסמא לבלוג שלך,אחרי שהערתי הערה צינית למדי,לא חשבתי לרגע שאשתמש בבלוג שלך,אבל דברים השתנו לטובה,בי בך,ועם כל שינוי שכזה,אני רק עולה בסולם ההצלחה שלי איתך...


היום הינו יחד בהודעות,שמחתי לשמוע את הקול שלך,צוחק,מתגרה בי,עשה לי טוב בלב,ובצהריים אחרי יום עבודה מתיש ברמה,ביקשתי ממך בקשה,הפעם זו לא היתה פקודה,סירבת בנימוס,ואני הבנתי,שלפעמיים צריך לדעת לוותר,ולו במחיר של לכבד את האחר,ובכלל אחרי שהקראת לי,מה שכתבת עבורי בכלוב,עמדו לי דמעות בעיניים,שתדע הלילות האחרונים שלנו ממש עושים בי שמות,מחוללים בנפשי סערות כשמך כן אתה....

הלכתי לביקור חולים,אצל הנפש התאומה שלי, בדרך קיבלתי שוב פון של צרחות מהעבודה,ואז הפון כבה,נדם קולו,ידעתי שתלחץ שלא עונה,אבל בלב אתה יודע כמה אני לך,בערב נסעתי במונית..במעבר החצייה,חילק איש דתי את אותם עלונים...לקחתי את הסיפרון שהם מחלקים,נתתי צדקה,מודה על קיומך,וקראתי"הכל אפשרי"..כך היה כתוב מעל,שוב רמז ענקי מאלוהים שלי,לנוכחותך בחיי.

ירדתי לטיילת ,ופתאום נפילת מתח גבוהה,פניי השתנו לרעה,חוסר מצב רוח משווע,לא הבנתי מה קרה לי,ושוב ניסתי להחיות את הפון,בניסיון נואש,הצלחתי לשלוח הודעה,ואז שוב הוא כבה,הזמנתי לי בירה עם ספריט כמו אז,שלי ושלך מול חוף הים,ונזכרתי בך,והגעגוע שלט בי...נעצבתי כל כך,רק המראה של הילדים על החוף משתובבים הצליח קצת לרומם את רוחי,ורצתי אל המים,אל הקצף הלבן,נעטפת בחומם,ויודעת שרוצה אותך כל כך לצידי ברגע זה,כי רק אתה מסוגל להבין את רוחי....ואז...התישבתי מול גלי הים,ופשוט כתבתי לך שיר...size][/color]



אני רוצה אותך
רוצה אותך קרוב
רחוק
נוגע לא פוגע
תמיד בוטח ויודע
להטמע בתוכי עמוק

איתך פורצת גבולות
חולקת כשפים וסודות
מיישרת קווים עקומים
סוללת גשרים חדשים

שורפת אכזבות ופציעות ישנות
זמן להבנות
מרשה לעצמי חלומות ואשליות
בונה את טירת התקוות

רוצה בך
עור לעור
גוף לגוף
נפש לרגש
רוחך בתוכי
ישות שממלא את כולי
יחד ניצור
את שיגרום לנו לזהור
בהילת ניצחון
שבעצם הכל אפשרי