גן עדן פרטי

היה נחמד לגלות במקרה שהיא הגיעה לביקור באיזור..

מאז שקרה.. ומאז שנפגשנו שוב כבר עבר זמן מה. הקשר הוא יותר של טלפונים גנובים והודעות.
אני מקפיד על הודעה מדי יום. הרי אין סיכוי ששכחתי אותה או שויתרתי. ממש לא. רק קצת קשה יותר.

ההפתעה בלגלות שהיא באיזור גרמה לי לבחון תכניות שנקבעו ולתמרן ביניהן. לא חשבתי לרגע לוותר על לראות אותה.
וכך יצא שממש אחרי היומולדת, מצאתי סיבה טובה לצאת ושמתי פעמיי, אחוז התרגשות וציפייה, למקום שבו קבענו..
היא הגיעה, לבושה אוברול שחור יפהפה. סטרפ-לס, שחושף את כתפייה הלבנות והזועקות לנשיקה. היא נכנסה לרכב,
נשיקה חטופה ו... נוסעים לחוף. נעים שם. רעש של גלים תמיד עושה לי טוב...
הנסיעה היתה קצרה. לא הספקנו ממש להתעדכן. כשהגענו לחוף מצאנו מקום נוח והתיישבנו.
הצתתי לנו סיגריה וביקשתי לשמוע מה עבר.. כרגיל יש לה המון סיפורים. זה תמיד מעניין לי. להביט על
שפתיה שנעות במהירות. להסתכל בעיניה. לדעת שהקסם לא אבד. שאני אוהב כמו תמיד. ושהיא נאהבת.

ככה הקשבתי, עד שלרגע אחד ביקשתי שתיקח הפוגה קצרה. רציתי לנשק לה. לקבל שוב את הטעם המופלא הזה..
שלה.. מתערבב בשלי.. שלנו.. היא הזכירה לי ששכחתי לנשק לכף ידה ומיהרתי לתקן את טעותי..
זה קורה לפעמים, אחרי כ"כ הרבה זמן, שהחברות קודמת למלוכה.. אבל זה מיד חוזר למקומו הטבעי.. החברות לצד
המלוכה.. והכניעה שלי - תמידית..

בין המילים נשלחו ידיים.. ואצבעות מגששות מעל לאוברול.. וחוויות על מה שעברנו.. ומה שעובר עלינו.. ו.. אין מספיק
פרטיות בחוף.. אז נסענו לחפש מקום אחר..

העגנו לקצה העיר. לאיזור בבניה. שכונות חדשות, משקיפות לים. הכל בהתהוות, כלום עדיין לא גמור. עצרנו בסתר,
ליד בית יפהפה.. או יותר נכון - מתישהו הוא יהיה כזה.. ואנחנו.. רחוק מעיני מכוניות חולפות. מחשיכים את האורות..
רק אנחנו ועצמנו..

היא הורתה לי לצאת ולגשת אליה בזחילה. ואני, על העפר והאבק, נהנה לזחול אליה שוב.. פותח את הדלת בצד שלה
ומקרב עצמי אליה.. מריח את חומה, ריחה הטבעי מתערבב בריח הבושם.. הכל מרגיש מוכר וקרוב..
היא מקרבת אותי לנשיקה. דחופת את לשונה לפי, את ראשי כלפי מטה, צובטת את פטמותיי.. אחח.. אוףף.. כמה חיכיתי..
מצליפה בי בשוט שלה, ובכפות ידיים חשופות, מפשילה את מכנסיי.. פותחת את סרט המתנה בו אני קשור למענה..
מכאיבה ומלטפת.. שורטת.. נושכת.. אוהבת.. ואני אוהב את המגע הזה.. את הכאב הזה.. אותה..
היא חודרת אליי.. שולטת בי.. בעלתי.. מלכתי.. עדן.. המלכה שלי. דואגת להנות מההנאה שלי. ומצווה עליי לאונן מולה
ולגמור על כף רגלה. ההתרגשות, ואולי גם הלוקיישן, הקשו על המשימה, אך לא מנעו את מימושה.. באנחת עונג גדולה
עשיתי גרצונה ונוזל מגופי טפטף מכף רגלה המלכותית.. עכשיו היה עליי ללקק.. טעם הזרע נמהל בטעם העפר שעל רגלה,
אך מעל לכל היתה זו הרגל הענוגה שמשכה אותי וטעמה גבר על כל טעם אחר.. כ"כ התגעגעתי לרגל הזו בפי.. לטעם הזה.

נשענתי עליה. מוצץ אליי את פטמתה ומעסה אותה באצבעותיי. שומע אותה נאנחת. מתפתלת. גומרת. ו... היא עוברת למושב
האחורי, פושטת את האוברול מגופה.. בוהקת אליי באור הירח.. מזמינה אותי לגשת. ללקק. להחדיר אצבעות.. שותה את גמירתה
לפי. כל טיפה. כשהיא נאנחת בעונג ובקול.
הקול הזה, של הסיפוק, אחרי שהיא גומרת פעם או פעמיים או כמה שבא לה.. אוחחחח.. אוףףףף.. אני כ"כ שייך. יודע תמיד.
ותמיד נזכר שוב.
התחבקנו ארוכות. הקרבה הזו חסרה לי כ"כ.. ראשה על בטני, או ראשי על חזה..העיקר שיהיה קרוב. ונגמר הזמן שלנו יחד.
הוא תמיד עובר כ"כ מהר...

לקחתי אותה לתחנה. נפרדנו בחיבוק ונשיקה. עד לפעם הבאה. והבטחנו שמה שלא יהיה - נזכור תמיד. אנחנו פה. זה לזו. זו לזה.
קרובים. אוהבים. אני שייך והיא בעלים... שלי.

רציתי לדעת שהגעת בשלום. הוקל לי לדעת שכן.. חייכתי.

מלכה שלי
אף פעם לא אשכח
כמה את אוהבת אותי
וכמה אני אוהב אותך..