לפני 15 שנים. 20 במאי 2009 בשעה 12:00
עוד יש כאן מישהו/י...?
תובנות רגעיות
היא רוקדת בצד במועדון. מניעה את גופה לצלילי המוזיקה. היא עוצמת את עיניה ונותנת לרעל של אליס קופר לחלחל אל עצמותיה. הוא נצמד אליה מאחורה כמו שהיא אוהבת. הריח שלו אופף אותה והראש שלה מסתחרר קלות, היא מחייכת חצי לעצמה וחצי אליו. הידיים שלו מטיילות על גופה בהתאמה לשיר, חודרות מתחת לחצאיתה המתנופפת מעלה מהריקוד וצובטות לה את הירכיים והתחת. הוא משחיל את ידיו מתחת לחולצתה במיומנות ומחלק צביטות לפיטמות הזקורות שלה. היא לא מעיזה להסתובב אליו, רק סופגת את נוכחותו. מדי פעם הוא מגניב גם צביטה לדגדגן והיא פולטת זעקה קטנה מעוצמת ההפתעה. היא מקווה שאף אחד לא שם לב ומתפלאת כשהרגשה חמימה עוברת בה בתגובה, אולי היא כן רוצה שמישהו ישים לב.לפני 16 שנים. 22 באוקטובר 2008 בשעה 12:23
מצאתי את הבטריה של ה Cannon SD700
צריכה לחזור לצלם
מתנדבים?
לפני 16 שנים. 15 בספטמבר 2008 בשעה 8:31
רוצה לשחזר את המסיבה שלי משנה שעברה
כולם דיברו, התחפשו, שתו, אכלו, צחקו, הצטלמו...
היתה אווירה כיפית ואלוהים יודע שאני צריכה קצת פאן כרגע!
יום שישי הזה, מסיבת תחפושות!
מי רוצה לבוא? :)
לפני 16 שנים. 12 באוגוסט 2008 בשעה 11:54
זה לא קצת מוזר, שהשותף שלי מבטיח שיתן לי ספנק אם אשטוף כלים במקומו?
ובכלל, זה לא אמור להיות ההיפך?
לפני 16 שנים. 21 ביולי 2008 בשעה 11:05
אהבתי במיוחד את החצי הראשון של הסרט שהיה נוגע ללב עם הרצון הנואש של הרובוט לדמות לעצמו חיים של בני אדם, בין אם זה ליצור בית, שגרת עבודה וחית מחמד בעולם מת ובין אם זה לנסות ליצור אהבה עם הדבר הראשון שעיניו נחות עליו גם אם זה רובוטית מסוכנת.
הסרט הוא בעצם ביקורת נוקבת על הדרך בה בני האדם משחיתים את סביבתם בלי לחשוב על העתיד וחיים בעולם וירטואלי ללא שום הכרה בעולם האמיתי סביבם (הי, יש כאן בריכה!). את בני האדם המפונקים והעצלים שהתמכרו לתרבות הצריכה בכל מחיר, מציל רובוט מזדקן שחושק ברובוטית חדישה מדגם מתקדם (פדופיליה, anyone?).
אני צופה מרצ'נדייזינג היסטרי ודורשת בובת WALL-E, כאן ועכשיו. תודה.
לפני 16 שנים. 16 ביולי 2008 בשעה 16:04
העניינים עם הדירה הקודמת על סף סגירה
הדירה החדשה מתחילה לתפוס צורה (בקרוב החנוכת בית)
השותף החדש מוריד לי סרטים, מאיים על המחשב שלי שיתנהג יפה, מכין לי ג'וינט לילה טוב ונותן לי להתכרבל עליו כשאני רוצה קצת חום אנושי
הלחץ יורד ויש קצת זמן להשקיע בעבודה ובהתפתחות המקצועית שלי כגרפיקאית (אם יפסיקו לגרור אותי בעל כורחי לסושי, מסיבות, הופעות וסרטי קולנוע)
פשוט
טוב :)
לפני 16 שנים. 9 ביולי 2008 בשעה 8:25
בתקופה האחרונה אני נתקלת ביותר ויותר closures
אני מוצאת את עצמי מלבנת עניינים לא פתורים מעברי ההולל או בכלל עם כל מיני אנשים שפגעו בי.
קשרים שהשאירו לי טעם רע בפה מאבדים ממשמעותם לאחר שהאדם לפתע אומר משהו או עושה משהו שמכפר על כך.
זה משפיע עלי לטובה, מנקה לי את הראש והלב והכי חשוב- מסמן את תחילתה של תקופה חדשה.
ללא ספק, המעבר דירה הזה הוא בדיוק הבעיטה בקארמה שהייתי צריכה 😄
(עוד פחות מ24 שעות למעבר)
לפני 16 שנים. 6 ביולי 2008 בשעה 21:36
שברתי את צום הנו לימיט שלי והגעתי לראות מה השתנה.
ובכן, פחות סליזי משזכרתי, הרבה פאן ואנשים טובים.
הופתעתי לטובה ובהחלט חוזרת!
היו רגעים שהרגשתי את היצר הבדסמי שלי חוזר ומבעבע קצת, כשולטת בעיקר (כן את'ינה, אני יודעת שזה לא מפתיע אותך, שתקי 😄 אך סשנים פומביים עדיין קצת רחוקים ממני. אני חוזרת ומגששת אחרי עוצמות, גבולות ופטישים וזה לא מזיק שיש לי את התיק המושלם והנעליים המדהימות שילוו אותי בדרך זו (ותודה לך על כך :)
לפני 16 שנים. 2 ביולי 2008 בשעה 12:34
שישה חודשים בלי...
זאת היתה גמילה לכל דבר
אחרי שיחת טלפון ארוכה שלשום
הבנתי, שהוא עדיין באותו מקום וזה לא ישתנה
הבנתי, שהלב שלי לא בוכה בגללו, לא עוד
התגעגעתי, כאל מכר ותיק
מאז, טוב לי
הפעם
באמת ובתמים
מוכנה למשהו חדש 😄
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=123991&blog_id=19046
לפני 16 שנים. 20 ביוני 2008 בשעה 22:17
היום משמונה בבוקר עד חמש בצהריים הייתי במסלול אוטובוסים מפרך לת"מ ת"א ---> ת"מ ירושלים ---> בה"ח הדסה לבקר את אבא במחלקת קרדיולוגיה ---> ת"מ ירושלים ---> ת"מ ת"א ---> עבודה. הביתה כבר הלכתי ברגל. לפחות השותף לעתיד השאיל את הPSP שלו. Teken kicks ass and I like kicking ass.
לא כיף לראות את אבא נמצא בהשגחה עד שישתילו לו קוצב לב ולהפנים שאבא הוא לא בן אלמוות.
עוד יותר לא כיף, לדעת שגם אבא שלי מפנים שהוא לא בן אלמוות.
מפגינה שאננות ואופטימיות כדי לא להלחיץ את אבא וכדי לא להראות הזדקקות בפני אחרים למרות שכל מה שבא לי לעשות זה להטמין את הראש שלי בכתף שלו ולבכות עד שיגמרו הדמעות.
אתמול הבאתי צ'קים לדירה החדשה. זהו, אני באמת עוברת לגבעתיים. יאייקס.
חם לי.
קחו את עשרות האגורות שלי לעזאזל!