לפני 17 שנים. יום רביעי, 20 במאי 2009 בשעה 11:00
תובנות רגעיות
היא רוקדת בצד במועדון. מניעה את גופה לצלילי המוזיקה. היא עוצמת את עיניה ונותנת לרעל של אליס קופר לחלחל אל עצמותיה. הוא נצמד אליה מאחורה כמו שהיא אוהבת. הריח שלו אופף אותה והראש שלה מסתחרר קלות, היא מחייכת חצי לעצמה וחצי אליו. הידיים שלו מטיילות על גופה בהתאמה לשיר, חודרות מתחת לחצאיתה המתנופפת מעלה מהריקוד וצובטות לה את הירכיים והתחת. הוא משחיל את ידיו מתחת לחולצתה במיומנות ומחלק צביטות לפיטמות הזקורות שלה. היא לא מעיזה להסתובב אליו, רק סופגת את נוכחותו. מדי פעם הוא מגניב גם צביטה לדגדגן והיא פולטת זעקה קטנה מעוצמת ההפתעה. היא מקווה שאף אחד לא שם לב ומתפלאת כשהרגשה חמימה עוברת בה בתגובה, אולי היא כן רוצה שמישהו ישים לב.
לפני 18 שנים. יום רביעי, 22 באוקטובר 2008 בשעה 10:23
צריכה לחזור לצלם
מתנדבים?
לפני 18 שנים. יום שני, 15 בספטמבר 2008 בשעה 7:31
כולם דיברו, התחפשו, שתו, אכלו, צחקו, הצטלמו...
היתה אווירה כיפית ואלוהים יודע שאני צריכה קצת פאן כרגע!
יום שישי הזה, מסיבת תחפושות!
מי רוצה לבוא? 😄
לפני 18 שנים. יום שלישי, 12 באוגוסט 2008 בשעה 10:54
ובכלל, זה לא אמור להיות ההיפך?
לפני 18 שנים. יום שני, 21 ביולי 2008 בשעה 10:05
הסרט הוא בעצם ביקורת נוקבת על הדרך בה בני האדם משחיתים את סביבתם בלי לחשוב על העתיד וחיים בעולם וירטואלי ללא שום הכרה בעולם האמיתי סביבם (הי, יש כאן בריכה!). את בני האדם המפונקים והעצלים שהתמכרו לתרבות הצריכה בכל מחיר, מציל רובוט מזדקן שחושק ברובוטית חדישה מדגם מתקדם (פדופיליה, anyone?).
אני צופה מרצ'נדייזינג היסטרי ודורשת בובת WALL-E, כאן ועכשיו. תודה.
לפני 18 שנים. יום רביעי, 16 ביולי 2008 בשעה 15:04
הדירה החדשה מתחילה לתפוס צורה (בקרוב החנוכת בית)
השותף החדש מוריד לי סרטים, מאיים על המחשב שלי שיתנהג יפה, מכין לי ג'וינט לילה טוב ונותן לי להתכרבל עליו כשאני רוצה קצת חום אנושי
הלחץ יורד ויש קצת זמן להשקיע בעבודה ובהתפתחות המקצועית שלי כגרפיקאית (אם יפסיקו לגרור אותי בעל כורחי לסושי, מסיבות, הופעות וסרטי קולנוע)
פשוט
טוב 😄
לפני 18 שנים. יום רביעי, 9 ביולי 2008 בשעה 7:25
אני מוצאת את עצמי מלבנת עניינים לא פתורים מעברי ההולל או בכלל עם כל מיני אנשים שפגעו בי.
קשרים שהשאירו לי טעם רע בפה מאבדים ממשמעותם לאחר שהאדם לפתע אומר משהו או עושה משהו שמכפר על כך.
זה משפיע עלי לטובה, מנקה לי את הראש והלב והכי חשוב- מסמן את תחילתה של תקופה חדשה.
ללא ספק, המעבר דירה הזה הוא בדיוק הבעיטה בקארמה שהייתי צריכה 😄
(עוד פחות מ24 שעות למעבר)
לפני 18 שנים. יום ראשון, 6 ביולי 2008 בשעה 20:36
ובכן, פחות סליזי משזכרתי, הרבה פאן ואנשים טובים.
הופתעתי לטובה ובהחלט חוזרת!
היו רגעים שהרגשתי את היצר הבדסמי שלי חוזר ומבעבע קצת, כשולטת בעיקר (כן את'ינה, אני יודעת שזה לא מפתיע אותך, שתקי 😄 אך סשנים פומביים עדיין קצת רחוקים ממני. אני חוזרת ומגששת אחרי עוצמות, גבולות ופטישים וזה לא מזיק שיש לי את התיק המושלם והנעליים המדהימות שילוו אותי בדרך זו (ותודה לך על כך 😄
לפני 18 שנים. יום רביעי, 2 ביולי 2008 בשעה 11:34
זאת היתה גמילה לכל דבר
אחרי שיחת טלפון ארוכה שלשום
הבנתי, שהוא עדיין באותו מקום וזה לא ישתנה
הבנתי, שהלב שלי לא בוכה בגללו, לא עוד
התגעגעתי, כאל מכר ותיק
מאז, טוב לי
הפעם
באמת ובתמים
מוכנה למשהו חדש 😄
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=123991&blog_id=19046
לפני 18 שנים. יום שישי, 20 ביוני 2008 בשעה 21:17
לא כיף לראות את אבא נמצא בהשגחה עד שישתילו לו קוצב לב ולהפנים שאבא הוא לא בן אלמוות.
עוד יותר לא כיף, לדעת שגם אבא שלי מפנים שהוא לא בן אלמוות.
מפגינה שאננות ואופטימיות כדי לא להלחיץ את אבא וכדי לא להראות הזדקקות בפני אחרים למרות שכל מה שבא לי לעשות זה להטמין את הראש שלי בכתף שלו ולבכות עד שיגמרו הדמעות.
אתמול הבאתי צ'קים לדירה החדשה. זהו, אני באמת עוברת לגבעתיים. יאייקס.
חם לי.
קחו את עשרות האגורות שלי לעזאזל!