תובנות רגעיות

היום משמונה בבוקר עד חמש בצהריים הייתי במסלול אוטובוסים מפרך לת"מ ת"א ---> ת"מ ירושלים ---> בה"ח הדסה לבקר את אבא במחלקת קרדיולוגיה ---> ת"מ ירושלים ---> ת"מ ת"א ---> עבודה. הביתה כבר הלכתי ברגל. לפחות השותף לעתיד השאיל את הPSP שלו. Teken kicks ass and I like kicking ass.

לא כיף לראות את אבא נמצא בהשגחה עד שישתילו לו קוצב לב ולהפנים שאבא הוא לא בן אלמוות.

עוד יותר לא כיף, לדעת שגם אבא שלי מפנים שהוא לא בן אלמוות.

מפגינה שאננות ואופטימיות כדי לא להלחיץ את אבא וכדי לא להראות הזדקקות בפני אחרים למרות שכל מה שבא לי לעשות זה להטמין את הראש שלי בכתף שלו ולבכות עד שיגמרו הדמעות.

אתמול הבאתי צ'קים לדירה החדשה. זהו, אני באמת עוברת לגבעתיים. יאייקס.

חם לי.

קחו את עשרות האגורות שלי לעזאזל!