סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תובנות רגעיות

היא רוקדת בצד במועדון. מניעה את גופה לצלילי המוזיקה. היא עוצמת את עיניה ונותנת לרעל של אליס קופר לחלחל אל עצמותיה. הוא נצמד אליה מאחורה כמו שהיא אוהבת. הריח שלו אופף אותה והראש שלה מסתחרר קלות, היא מחייכת חצי לעצמה וחצי אליו. הידיים שלו מטיילות על גופה בהתאמה לשיר, חודרות מתחת לחצאיתה המתנופפת מעלה מהריקוד וצובטות לה את הירכיים והתחת. הוא משחיל את ידיו מתחת לחולצתה במיומנות ומחלק צביטות לפיטמות הזקורות שלה. היא לא מעיזה להסתובב אליו, רק סופגת את נוכחותו. מדי פעם הוא מגניב גם צביטה לדגדגן והיא פולטת זעקה קטנה מעוצמת ההפתעה. היא מקווה שאף אחד לא שם לב ומתפלאת כשהרגשה חמימה עוברת בה בתגובה, אולי היא כן רוצה שמישהו ישים לב.
לפני 18 שנים. 23 במאי 2006 בשעה 6:03

זהו, נמאס לי!

היום אני מתקשרת למנהל הפרוייקט (למה הוא צריך להיות חבר כל כך טוב שלי?!) ומודיעה לו.

שינו יותר מידי נהלים בעבודה לאחרונה והמשמרת לילה הזו היתה ממש הקש האחרון. שינו משהו בהפסקות ועכשיו קובעים לנו מתי לצאת להפסקות ועם מי, כאילו אנחנו ילדים בגנון. די, יש גבול לכל דבר.

אני כבר מרגישה כאילו כל משמרת היא סשן מתמשך ללא מילת ביטחון. הם לא רחוקים מלשים עלינו שלשלאות ולקשור אותנו לעמדה ולשחרר אותנו מתי שבא להם...זה נחמד, כפנטזיה בלבד...

אני כרגע גם ככה גרה עם ההורים, כבר חסכתי מספיק כסף למעבר לת"א, אין שום מניעה כלכלית שאעזוב את העבודה עכשיו, אשב בבית ואטען את המצברים עד שאמצא דירה ועבודה בתל אביב ביולי :)


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י