נזכרתי בנשלטת שלי שבאמת הייתה בת אדם נדירה עם לב כנה ורק רצתה לתת לי ולעשות לי טוב, וכמה נעים זה עשה לי לראות שהיא מרגישה אהובה אולי בפעם הראשונה באמת.
מטורף כמה שינויים הורמונלים מוציאים ממני צדדים שונים כל כך. רק שבוע שעבר כתבתי על כמה סדיסטית אני מרגישה, לא שזה נעלם אבל היום שנזכרתי בה פתאום התגעגעתי לכמה עדינה יכולתי להרגיש איתה כי זה אף פעם לא בא על חשבון השליטה שלי או איך שהיא רואה את הדינמיקה שלנו.
נזכרתי בלילות ממש שקטים שהראש שלה עם השיער הכחול היה בין הרגליים שלי וזז באמת כמו גלים, היא תמיד הייתה מחדשת את הצבע כדי לשמח אותי בגלל שידעה שאני אוהבת את זה ממש. יש רגעים כאלה שאת לא רוצה רעש או אינטנסיביות אלא פשוט שקט ושיהיה לך מקום להיות בשלווה עם מישהי.
אחרי זה, היא הייתה מחכה לי שאצא מהמקלחת ומסרקת את השיער שלי כמו שאני אוהבת ומנשקת את הגב והצוואר שלי.
הייתי שוכבת על החזה שלה ומבקשת ממנה שתספר לי משהו באוקראינית או רוסית, חוץ ממילים בודדות שלמדתי בזכותה לא הבנתי כלום. אבל דווקא לא להבין כלום ולשמוע אותה מדברת בשפה שלה היה מרגיע אותי ממש ומכניס אותי לשינה ממש שלווה.
איזה דבר נדיר זה להרגיש חשופה ועטופה, היום זה יום כזה שממש הייתי רוצה להרגיש את השקט הזה שהיה בלילות האלה