השבוע הבתול שלי נפצע ונותר חסר אונים וכאוב, הפעם לא בזכותי ובלי שבחר בכך.
הצורך שלי להגן עליו ולעשות לו טוב מתערבב עם הצורך שלי להתעלל בו, סיפרתי על זה יפה בפנטזיית המסיבה שמציגה בצורה כל כך שלמה את איך שאני רואה אותו לעומתי, את החברות ביננו ואת כמה שהוא נולד לחיות במקום הזה.
מלבד זה שזכיתי להרגיש ביום אחד מרוכז איך זה להיות המלאכית השומרת שלו, הדימויים שחיים בראש שלי בנוגע להבדלים ביננו- קיבלו צורה פיזית ומרגשת מאוד.
כשהסתכלתי עליו והקשבתי לו תוך כדי שאני מסבנת ושוטפת את הגוף שלו, הבנתי שלראות אדם בשעה של חוסר אונים כל כך מגביל, מייצר המון אינטימיות, זה חושף, מביך ויפייפה.
איזה מין גבר עומד באמבטיה עם אצבע שבורה וזין עומד, מתחנן שיכאיבו לו עוד? המגע שלי והזרם של המים שכיוונתי ישר לביצים מסיח קצת מהכאב שלא בחר בו?
הוא נעמד מאחורי הזכוכית, מצמיד את הזקפה שלו אליי כשהיא מפרידה ביננו. מהזווית ראייה שלי, ראיתי את הגוף הרטוב שלו בתוך ההשתקפות שלי בזכוכית.
הוא קטן ונמוך לעומתי, שחום לעומת העור הבהיר שלי, השיער הכהה והקצר שלו מול השיער הגלי והשטני שלי, יכולתי לראות בדיוק כמה מקום הגוף שלו תופס מול ההשתקפות של השמלה והמותניים שלי. אמרתי לו באותו רגע שזה מרגש לראות כזה ביטוי פיזי להבדלים הפנימיים והחיצוניים שביננו. לפעמים חבל לי שאני לא מצליחה להביע כמה עמוק אני רואה אותו ככזה, בתול מטפטף ומתחנן שאוהבאותי, זה מתערבב בחברות שיש בה המון הדדיות ומן המשותף, הלוואי שאת התמונה הזאת של הגוף הקטן שלו מול השמלה שלי יכולתי לשתף.