מהגיגיו של זנאי

יש כל מיני סיבות להפסיק לקרוא ספר. 

הבנאלית ביותר היא שהספר משעמם, כמובן. או שקריאתו מכבידה. מעיקה. גם אם נמצא עניין. 

יש שאתה עוצר מהקריאה כדי להרהר. לחייך. ושוב להרהר. להודות. ואולי שוב להודות. שיש בכוחך לקלוט. שהזדמן לך. שאתה בריא. שאתה מי שהנך. ואז אתה חוזר לקרוא. 

ויש שאתה עוצר כי אינך רוצה שהספר יגמר. כי הנה, נשארו רק כך וכך פרקים, אתה מתקמצן לך, וכה מעט עמודים. ומה יהא בסופו? היכן תמצא כדומה לו?

אבל לעיתים נדירות אתה עוצר מהקריאה כדי לזרוק את הספר על הקיר בזעם, תוך סינון קללה נמרצת, במחאה על יכולת הכתיבה המופלאה של הבנזונה, אמא שלו מוצצת זרגים בחינם לנרקומנים בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. מקווה שנתקלתם בכזו. 

כתיבה. 

לא אמא.