"אני לא יודעת _ _ _,
אם יש ביקום משהו טוב יותר מגן עדן — זה החיבוקים שלך"
כמעט נעלבתי. כי חשבתי לעצמי, אחרי איך שהיא גמרה ונגמרה לרסיסים, במחול עונג עילאי ואינסופי, היא ייחסה גן עדן דווקא לחיבוקים ... כנראה שאני חבקן טוב משחשבתי.
וחשבתי. זה לא שלא חשבתי. אני כמעט תמיד חושב, במיוחד עלי, כי אני ומעללי הכי מעניינים לי. אך אודות איכויות של חיבוק, חשוב חשבתי במיוחד, בגלל שאי אפשר לו לבן אדם או לבת חווה לחבק נכון בלי לדעת. ולא סתם. לדעת לפרטי פרטים. כפי שיודע כל חבקן על, הרי שיש בחיבוק נימים ודקויות ואופני מגע וויסותי לחץ ועוצמה ונשימה והקשבה ותנועה מזוגה בקפאון ומה לא ... בבחינת סוג של מדע מדויק שאין לדייקו לחבקנים רשלנים או מעיקים ימח שמם ושם זכרם.
ועדיין.
האופן שבו היא עופפה מעלה מעלה לשחקי שחקים, גבוה, מעל הרי גלבוע, מתוך אמון מוחלט שאתפוס אותה כשתנחת, אם בכלל תנחת ...
וכבר ראיתי כמה מעופפות בימי חלדי.
לא שיויתי בנפשי לרגע שחיבוק מגיע כדי שם.
עכשיו לכו תחבקו מישהו.
כראוי.