תא הוידויים שלי

יוגב.

יוגב היה בן 50

אני הייתי בת 17 וחצי

הוא היה באמצע משבר גיל החמישים

אני הייתי באמצע תקופת הבגרויות שלי

הוא היה עסוק בלשלם משכנתא

אני הייתי עסוקה בליישר את הבגד ים כדי שהשיזוף יהיה אחיד

אני ויוגב הכרנו באחד האתרים,  דיברנו מהרגע שהכרנו כל יום כל היום. 

זה הרגיש מוזר, מצד אחד הוא כבר בן חמישים, מה יש לי לחפש אצל מישהו כזה?

מצד שני, הרגשתי כל כך לבד. 

הצורך ביחס ניצח.

ואז, משום מקום הוא הציע שניפגש, עניתי בחיוב. הרי מה יש לי להפסיד?

הוא הגיע. השעה הייתה כמעט 12 בלילה. היה שיא החורף. אמרו שאולי באחת יתחיל גשם, קיוויתי שלא.

הוא פשוט עמד שם, ידעתי שזה הוא, הלכתי לכיוונו.

"אתה מחכה לי?"

"לך."

הוא התקרב אליי עוד, הוא כרך את הידיים שלו סביבי.

התחבקנו (או שאולי יותר נכון להגיד שהוא מישש אותי).

דקה.

שתיים.

שלוש.

זה הרגיש כמו נצח.

רציתי לחזור הביתה אבל לא הייתי מסוגלת לזוז.

הוא הפסיק את ה"חיבוק", החזיק את הפנים שלי והטה אותן כלפיי מעלה.

"במציאות את אפילו יותר יפה"

"תודה, יפה מצידך להגיד."

"שנלך?"

חייכתי, הוא לקח את זה ככן.

התחלנו ללכת.

עם כל צעד הוא קיבל יותר ביטחון. הרגשתי את זה. 

הרגשתי את היד שלו על הגב שלי, ולאט לאט יורדת עוד למטה…

"מה אתה עושה?"

"אני רק רוצה שיהיה לך נעים. את רועדת."

"אני מסתדרת, תודה."

התיישבנו על איזה ספסל, הרחוב היה ריק.

הוא הסתכל עלי, שאל מה שלומי.

"בסדר,תודה."

"אפשר לנשק אותך?"
"לא."

"למה לא?"

"יש לי הרפס."

הוא הסתכל עליי מזועזע

"צחקתי."

"אה חחחחח"

שתיקה קצרה

"את יודעת.. קיוויתי שבמציאות את תהיי קצת פחות צינית."

"אני קיוויתי שבמציאות תהיה יותר גבוה"

"אאוץ'.הרגשתי את זה."
"איפה? תראה לי."

הוא הצביע על המפשעה שלו

גלגלתי עיניים
"למה את כל כך כועסת? תשחררי."

"אני לא כועסת, פשוט קצת עייפה."

"אולי ניכנס לרכב? נתחמם קצת?" 

"רעיון טוב"

התחלנו ללכת לכיוון החנייה שהוא החנה בה את הרכב, עכשיו היד שלו כבר לא הייתה רק על הגב שלי, היא הייתה יותר למטה. הרבה יותר למטה.
לא הייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה, אבל כבר הרגיש לי מאוחר מדי להתחרט.

הוא פתח את דלת הרכב וחייך, מסמן לי להכנס.

נכנסתי. עכשיו כבר אי אפשר לברוח.

הוא שוב בחן אותי, פתח עוד קצת את רוכסן הסוודר שלי

"הכל בסדר?"

לא. "כן, למה?"

"את נראית מהורהרת."

"יש לי הגשה לאיזה פרויקט מחר, אני כנראה לחוצה קצת.."

"מממ אולי אני אוכל לעזור לך להרגע."

ירדה שכבה

"איזה סקסית את"

עוד שכבה

"פאק"

עוד גניחה

"את כל כך יפה."

עוד אנחה

ואז הוא הכניס את היד שלו לתחתונים שלי.

"את כל כך הדוקה"

עוד הצמדה של ראש לחזה

"תני לי עוד"

עוד  ניסיון להצמיד שפתיים

"עוד קצת"

עוד נשיכה

ואז הוא הוריד את המכנסיים שלו

משם הכל כבר נהיה מטושטש, תחושת מחנק,ריח של מושבי עור וזיעה של גבר בגיל העמידה.

התמקדתי בטיפות הגשם, שנזלו על החלון.
חושבת על הרגע שאני אחזור הביתה, למיטה שלי.

השעה הייתה כבר רבע לארבע לפנות בוקר, הרגשתי מסריחה, דביקה, והיה לי טעם רע בפה.

הוא היה באמצע לסדר את עצמו ולהתאפס

"אני חושב שכדאי שאני אלך, יש לי עבודה עוד כמה שעות."

"כן, רעיון טוב."

"תרצי שאחזיר אותך הביתה? את מרגישה בסדר?"

"כן אני בסדר. אני אחזור ברגל אני גרה קרוב,תודה בכל אופן."

"אוקיי, אפשר בכל זאת לקבל נשיקה?"
"לא.ביי יוגב."

פתחתי את דלת הרכב ויצאתי.

"להתראות אריה."