תא הוידויים שלי

לסבתא שלי קוראים חנה.
לסבתא שלי היה שיער ג'ינג'י ואת העיניים הכי עמוקות שתראו.
לסבתא שלי היה חיוך שתמיד גרם לי לחייך גם.
סבתא שלי הכי אהבה ארטיק לימון.
סבתא שלי תמיד אמרה שמכל הנכדים היא הכי אוהבת אותי.
סבתא שלי תמיד אמרה לי שאני לא יפה כשאני בוכה.
סבתא שלי תמיד חיכתה לי שאני אבוא.
סבתא שלי תמיד התעקשה שמבין שתינו היא אוהבת יותר.
סבתא שלי ניהלה איתי שיחות שלמות רק במבטים.
סבתא שלי תמיד קילפה לי את ה"קשה" של הגזר כי אני אוהבת רק את החלק המתוק.
סבתא שלי תמיד אמרה שכל החיים היא חיכתה רק לי.
סבתא שלי תמיד העריכה אותי בגלל מי שאני.
סבתא שלי תמיד אמרה שאני הדבר הכי טוב שקרה לה.
סבתא שלי תמיד הקשיבה לכל מה שהיה לי להגיד.
סבתא שלי תמיד ידעה תוך שנייה מה עובר עליי ומה אני צריכה בדיוק, גם בלי שאגיד.
סבתא שלי תמיד ידעה לתת את העצה הנכונה.
סבתא שלי כל יום הכינה לי מרק.
סבתא שלי תמיד אמרה שנישאר יחד לתמיד.
לפני חודש סבתא שלי נפטרה.
סליחה סבתא שלי.
סליחה שלא ביקרתי יותר.
סליחה שהייתי מטומטמת וחשבתי שיש דברים יותר חשובים מהחיוך שלך.
סליחה שלא עברתי עד עכשיו את הטסט, אז לא תהיי כאן לשמוע כשאעבור.
סליחה שלא הכנתי לך יותר את העוגה שאת אוהבת.
סליחה שלא תמיד עניתי כשהתקשרת.
סליחה שלא תראי אותי מסיימת את הלימודים, כל כך התאמצתי כי ידעתי שזה החלום שלך.
סליחה שלא הייתי טובה מספיק.
בבקשה תמשיכי לשמור עליי.
אני  אוהבת אותך.
אני יותר.