הוא היה בן 26 או 27.
אני לא זוכרת מה הוא אמר שהוא עושה עם החיים שלו.
נדמה לי שבאותו זמן שדיברנו הוא בדיוק התחיל עוד סבב מילואים.
מההתחלה חשבתי שיש לו חיוך מקסים. עוד מהפרופיל באתר.
כשהוא הגיע אני כבר נרדמתי. לא היה כזה מאוחר. אולי 8 או 9 בערב.
מה שהעיר אותי היה השיחה ממנו שבה הוא אמר לי שהוא בחוץ, ושאין לי מה להילחץ.
"קחי את הזמן, אני מחכה לך."
כשנעלתי נעליים חשבתי על זה שיש לו קול נעים.
כשיצאתי מהדירה שלי והסתכלתי עליו הוא ראה שאני קצת מהוססת אז הוא שאל אם הכל בסדר ואם אני מזהה אותו.
חשבתי שזאת התחלה טובה.
הלכנו ביחד אולי שעה. עשינו סיבוב.
הוא כל הזמן דיבר אליי כמו אל מטומטמת.
אמרתי לו שהוא לא מחדש לי כלום ושאשמח אם הוא יפסיק לדבר בטון הזה.
הוא טען שהוא לא מבין למה אני מתכוונת.
כשחזרנו עמדנו בלובי וחיכינו למעלית.
כשהיא הגיעה ונכנסנו, שם, בין קומת הכניסה לקומה שלי, הוא נצמד אליי וניסה לנשק אותי. הנוכחות שלו מילאה את החלל הקטן והסגור.
כשנכנסנו, שאלתי אם הוא רוצה משהו לשתות, דיברנו עוד קצת.
ואז הוא שאל אם אני "מהזורמות", אני בתגובה משכתי בכתפיים.
הוא כנראה ראה את זה כאישור לתפוס לי את הפנים והתחיל לנשק אותי. הגענו למיטה כל כך מהר. הוא הפשיט אותי. הוא עדיין עם בגדים. הוא הוריד לי את התחתונים. דחף אצבעות בגסות. סטר לי בתחת. בחזה. בפנים. זה כאב. שתקתי. הוא המשיך לנשק אותי. שאלתי אם הוא לא מתכוון להתפשט, הוא ענה שהוא חייב ללכת עוד מעט ושהוא גם לא "מצויד" הוא חזר לנשק אותי, ואז קם.
"אוי" הוא פלט פתאום. היה לו מסטיק בפה כל הזמן הזה. המסטיק הזה היה עכשיו בשיער שלי.
גם אני קמתי, סידרתי את התחתונים ולבשתי את החולצה שלי. הלכתי למטבח. לקחתי סכין. חתכתי את השיער שלי. הוא ניסה לעצור אותי. הוא אמר שהוא יכול להוציא את זה. עניתי שהכל בסדר.
חור שחור. זה מה שהרגשתי באותו הרגע.
החזקתי את קווצת השיער בין האצבעות וחתכתי. שלושה סנטימטרים מהשיער שלי ומסטיק.
הוא אמר שוב ש"אם רק היית נותנת לי לעזור..." ו"חבל על השיער.." אבל אני אמרתי שהכל בסדר.
התחלתי ללכת לכיוון הדלת.
הוא שאל אם אני לא מתכוונת להתלבש,
"בשביל מה? לאן אני יוצאת?"
"ללוות אותי."
גיחכתי.
פתחתי לו את הדלת. הוא הסתכל לי בעיניים, ניסה למצוא שם משהו.
"מה?"
"אני עדיין לא מצליח לקרוא אותך."
הוא יצא.
"נדבר" הוא אמר.
עניתי בתנועת יד.
אחרי שבועיים הוא צץ שוב ושאל אם לדעתי זה יכול ללכת בינינו.
לא עניתי.
באמת היה לו חיוך מקסים.
לפני חודשיים. יום רביעי, 27 במאי 2026 בשעה 22:09

