תינוק מגיע לעולם מרוכז בצרכיו בלבד שלרב, גם נמלאים מיידית. בשלב בראשיתי זה, התינוק מתרגם את המענה המיידי לצרכיו כמשהו שנמצא בשליטתו, ללא יכולת להבין, שהוא תלוי במקור חיצוני כלשהו, בד"כ באימו.
בשלב הבא, הטיפול קצת משתנה. לפעמים, אמא עסוקה או נעדרת לזמן מה ולפתע, לא ניגשים אליו כל כך מהר כמו פעם. צרכיו לא תמיד נמלאים במיידית והתינוק מתחיל לחוות סוג של "תסכול" מאימו. בסביבות גיל 18 חודשים, מתפתח בתינוק תהליך פסיכולוגי טבעי ובריא שנקרא, היפרדות.
התינוק מתחיל להבין ש "אמא זה לא אני". אט אט נפרד ממנה ומתחיל לפתח זהות משל עצמו: "יש אותי, יש את אמא ואני תלוי בה". החלק של התלות, נחווה כמפגש ראשון של התינוק עם העולם מחוץ לעצמו והוא דיי טראומתי עבורו.
אצל תינוק שיתפתח בהמשך חיו לנרקיסיסט, תהליך ההפרדות הבריא מאימו, לעולם לא מתרחש !
התינוק נשאר תקוע בשלב שלפני תהליך ההפרדות הטבעית מאימו ומאז, ועד סוף ימיו הבוגרים, הנרקיסיסט לא יכיר בך כאינדבידואל, לא כבעלת זהות עצמאית, לא כבעלת צרכים, דעות, חלומות ושאיפות משלך, אלא ככלי לסיפוק צרכיו, בשליטתו, תלוי בו, בדומה לתודעת התינוק לפני תהליך ההפרדות.
בחלק מהמקרים, הנרק' ימצב נשים מסויימות בחיו "בתפקיד האמא בקשר", מתוך ניסיון לא מודע שלו, לשחזר את תהליך ההיפרדות מאימו המקורית, להפוך לאינדיבידואל עצמאי, ובשאיפה גם להצליח בכך.
זו כמובן שאיפה שלקוחה ממדע בדיוני ובפועל, תרגישי שאת מטפלת בתינוק מגודל, חסר גבולות ששואב ממך את כל האנרגיה, שאת האחראית הבלעדית להגשמת שאיפה לא מציאותית, ואת זו שגם תישא עבורו באשמה המלאה לכישלונה, החוזר, הנשנה והבלתי נמנע.