מבחינתי, מי שלא מסכים איתי או לא נכנע לרצונותי, "תוקף" אותי, ולכן אני תמיד "הקורבן בסיטואציה" ומכאן הלגיטימציה לפגוע בחזרה, שהרי ברור לי שאני מותקפת ורק מגנה על עצמי.
אחד הרגעים בהם נכנס סדק במסכה שלי היה כשהמטפלת מיצבה את דמותי בתוך אדם אחר, ובקשה ממני לדמיין שהוא מותקף ורק מגן על עצמו.
השאלה שעלתה בסיטואציה היא איך יכול להיות שאני בסדר כשאני מגנה על עצמי ואדם אחר הוא לא בסדר כשמגן על עצמו, אלא תוקף אותי?
יש כאן שקר, כי לא יכול להיות ש "הגנה עצמית" היא בסדר, כשמדובר בי, ו"הגנה עצמית" היא לא בסדר כשמדובר באדם אחר?
ברור שדרכי ההגנה העצמית, שונות מאדם לאדם, אחד פוחד להיפגע אז הוא נמנע, מרחיק, מעודד אותך לברוח, אחר פוחד להיפגע אז הוא נצמד, רודף, מאבד את עצמו רק שלא אעזוב אותו, אך אלו הן רק צורות ביטוי שונות של אותה הגנה עצמית.
אז למה אני מרגישה מותקפת כשמישהו אחר מנסה להגן על עצמו?