איך מסבירים במילים הגיוניות שאצלי המערכת נרגעת כשמישו אחר מרגיש למטה?
שלא תבינו לא נכון.
אני יודעת לנחם, לתת הרגשה טובה, לחבק ואפילו להציע עזרה, כי אני יודעת איך להתנהג בסיטואציה כזאת ולא בגלל שאני מרגישה רע בשבילך. מהצד אתפש לרוב כאדם חברותי וחיובי, שהרי הבריא בנפשו, יתקשה להעלות על דעתו שיש משהו בחוסר אונים שלך עכשיו, שגורם לי להרגיש יותר בשליטה על המצב, שאני "פחות בסכנה" ממך, שכוחי ועוצם ידי רב מתמיד, ש"המסכן" התורן "תלוי" בי, שיש לי אופציה "להציל אותו" ולקטוף "מדליות" על הדרך, שאני גם גוזרת ערך עצמי מהסיטואציה, וכל התחושות הללו, מייצרות שקט יחסי בתוכי.
אני אומר משהו בכלליות ואזהר בלשוני.
לנרקיסיסטים יש אינטרס סמוי להוריד אתכם למטה ולכן, יעזרו לכם להתרסק כמה שיותר וכמה שתאפשרו להם. זה לא תמיד בא ממקום של רוע טהור כמו מהצורך, לגזור ערך כלשהו ממצבכם: תחושת עליונות, שליטה, כח, תועלת אישית, שכאמור עוזרים לנרק' לחזק את האני הפנימי, שנע בין רעוע לאפסי, ונמצא תדיר תחת תחושת איום ובמוד הישרדותי.
אם תגידי לנרקיסיסט שלך למשל, שאת על סף התאבדות בגלל מעשיו? הוא ירגיש רגוע יותר, קשוב, ויש מצב שאף יתגייס למשימה ויבוא להצילך.
לא כי אכפת לו שתמותי, את יכולה למות כמה שאת רוצה. זה יותר בגלל ההזדמנות לגזור את הערך הכי משובח שלו מהמצב הכי גרוע שלך ואת האשרור לעצמו, שאת זו שלא שפויה כאן. וכל עוד "את המשוגעת" במשוואה, הוא בהכרח "הצד הבריא" בה.