כשם שהמדע מאשש את קיומו של האל, כך אני נאלץ לבנות מערכת נתונים אמפיריים רפטטיבית, אני חכם, אם אינכם מבינים משהו אז תהיו חכמים גם כן. לא מסובך.
בכל מקרה, אמרת יום שישי הקבועה גורסת כי אין צורך בשתי חלות גדולות, אנחנו לבד בבית, חבל על המקום, אין לי מקום ואתה אף פעם לא מקפיא לחם אז אל תביא ואבא תמיד מביא שתי חלות וכשהוא חוזר עם שקית עמוסה הוא שוב נתקל באמרות כגון: למה אבל? אני מבקשת לפני, והפלא ופלא לאחר שש שעות כשהיא מגרפססת להנאתה כיוון שחלה גדולה אחת חוסלה על-ידה וה' עדי שניסיתי להציל פירורים ממלתעותיה והשולחן עד כי הוא נמלא רוטב ושומשום בזמן שהיא תוקעת אצבעותיה בלוע כדי לדלות שיירים. אני בטוח ששוב אשמע על המשקל אבל לא כעת, בכל מקרה, אני אוכל עם הידיים וגאה בכך אך היא אומרת היי לאנשים.
למה את צריכה את זה? אולי נחיה במערכת יחסים שיוויונית ומכבדת אני מפטיר לעברה והיא קשובה. בפעמים האחרונות שהוצאתי מפי את המילים מערכת יחסים שיוויונית היא בכתה והתחננה שאמשיך לשלוט בה ואתן לה את מנות ההרס הנכונות, כפי ראייתי כמובן, לא מעניין לי תביידות אם את חושבת שאת מזוכיסטית, או ראית פעם סרט פורנו, לכאוב תמיד יכאב לך, בכל ורסיה. תחנונים שלא באים מהקרביים הם בדיחה ואני אמנם מבין דבר או שניים בהומור, אבל אין לי עדיין אף אדום.
את יודעת איזה כיף זה מערכת יחסים שיוויונית, אנסה כבר לא להיות שובניסט ותראי אותי מעביר שפפה מדי פעם ועוסק בספורט שטיפת הכלים ונשלם תמיד בחלוקה שווה את ההוצאות, את מבינה שלא אזרוק לך שטר של 20 אחרי לילה של בליעות ואכילת תחת, זה שוס.
אפנה אלייך בנימוס ולא אסמן לך לבוא באצבעות, תאכלי מתי שאת רוצה, תסתפרי ותצאי עם חברות לשתות לפעמים, מה קרה, את סוף-סוף תהיי פמיניסטית מוגשמת שיכולה לדרוש גם לא למצוץ לי כשאני מסריח אחרי עבודה ובכלל. למה את צריכה להיות אנוסה לבלוע שתן כשאת רק מנסה להקיא אותו, איפה זה כתוב?
תתלבשי חשוף במידה ותחשקי ואולי אפילו יהיה לך ידיד שאומר שהוא אוהב בנים ולכן זה בסדר שייתן לך נשיקה בפה כשאתם נפגשים. היא עומדת מרוגשת ואני ממשיך בשצף: את יודעת כמה פנאי אחווה מחדש? חסל תחזוקה רגשית מוגזמת וחסל בכי ריקני בערבים, אין יותר וידאו במהלך היום בו רק תרצי לראות פנים טובות ובכלל, לא אכריח או אכפה עלייך יותר כלום ואין צורך לשוחח על רגשות כשראשך תחוב באסלה. לא תתנהגי כמו ילדה עם טנטרומים ולא תגשי לקחת מזוודה כשאני מביט בך שבורה, בוכה ובאיפור הנוזל כשאת צורחת ואני יושב בדממה ומאונן כי אני מבין שאת אפס שלא תלך ורק תשאר ותכיל התעללות נפשית, רגשית ופיזית. לא תצטרכי לדווח לי על כלום! כלום! את מבינה ואוי ואבוי לי אם ארצה להרביץ לך, אזרוק ישר את כבל הטנטרומים ואשמור את ידיי בכיסים. מה את אומרת יקירתי, מתאים לך שנכיר מחדש במסגרת שיוויונית להפליא? את לא תקראי לי אבא ואם כן אתקן אותך מיידית ואסכים לך לקרוא לי אישי כמו האשכנזיות ואלו שנחנקות מהטייץ כמו שחקניות רוגבי.
כן. כן. כן. חלום שלי, גבר החלומות אתה וכל מה שאתה עושה למעננו, אהבה שלי.
קמתי בעדינות לכיוונה והעפתי לה את הסטירה של חייה, אחת שעלולה להשאיר סימן כחול לשבוע לפחות ולהחזיר שכל למקום.
עופי תכיני קפה ובואי למצוץ, הדמעות שלך טובות לנו. שיוויונית תהיי עם החברה שהסכמתי לך ובואי תכרעי כדי שאוכל להניח עלייך רגליים, נשים ללא משקל עליהן זה משהו, עוד מעט תבקשנה גם לנהוג או להצביע.
קיצור. בואי למצוץ שלא אתהפך עלייך.