ישבנו רחוקים יחסית, היא על ספה ואני על אחרת. זה לא היה נוח או בעל קרבה פיזית משמעותית ובין מענה להודעות או איזו בחירה של מוזיקה המתאימה למצב העניינים השורר, דיברנו על דרכים חסומות.
נפשה הרבה יותר משוחררת משלי, הדרך בה היא מתבוננת בעצמה סלחנית יותר, עדינה יותר מקצוותיי שלי. זה מתבטא כמעט בכל תחום מחשבתי, רגשי או נפשי, בכל משלח יד, בכל רצון "לזרום". לא נגעתי מימיי בסמים, אפילו לא נסיון, היא כן ניסתה מספר פעמים. לא היו לי רשתות חברתיות, עבורי זה תמיד נתפש כחולשה, כהחצנה לא רלוונטית של אנשים לא רלוונטיים. לא יכול לומר ש"חוויתי" חוויות מיניות כמו שלישיות, משהו אחר פרט לאישה, אורגיות, זיונים בשכרות או סטוצים. תמיד היו בידיי האופציות להכל מהכל, תמיד בחרתי במודע שלא, לא נמנעתי אך לא הבנתי מה אוכל להתרם. הקו הדק בין ריקנות לסיפוק אינו פוסח גם על מיניות, היו כמובן מערכות יחסים מבוססות מין, גם הן היו מגובות בכללים נוקשים כמו כל אחד המבקש את זמני.
כשאתה טועם אינטימיות, שום דבר אחר לא משתווה, מעגל כזה פנימי, כמו לראות סרט איטי על זן בשחור לבן ללא מילים ועם שחקן אחד.
בכל פעם בה אני חושב על זן, עולה במוחי התמונה מתוך סרטו הגאוני של קים קי-דוק, הדלת, הדלת המהפנטת והנרטיב הכולא.
נבט אדם משוחרר יותר, שלם יותר ומוכן להתפזר מעט כדי לבחון את עצמו דרך האחר, אני בוחן את עצמי לדעת. התפזרות עבורי משמעותה ערעור יסודות וקריסה. אני המעגל, אני האמצע, לטוב ולרע.
דיברנו על מיניות, על מישהי אחרת. מה שתמיד ועדיין נראה לי עלוב ומושרש מהמילה לצרף. זה לא שנחווה את עצמנו באופן שונה או קרוב יותר בזכות מישהי, זה לא שאראה אותה פתע באור אחר. זה תמיד נראה לי עצוב לנסות ולהתקרב בזכות גורם חיצוני, לא משנה מעמדו.
אני מהרהר בקול ופתאום עיניה נפקחות והיא אומרת ללא היסוס שזו אכן חוויה, שהיא הייתה רוצה לחוות דבר כזה איתי והיא תמיד מנסה להבין אותי, גם אני.