זורק שמנת מתוך ביתה הפלסטי אל-תוך כלי קרמי א-סימטרי תכלכל שקנינו פעם באיזה מדרחוב כי הוא היה עקום. אני מותיר בעיות פתורות לאנשים אחרים שהם לא אני, הבנתי שאני תמיד שואף לסימטריה וכשהיא מגיעה, אני שובר כדי שיהיה לי מה לתקן, כל אחד והאומנות שלו מסתבר.
נזכרתי השבוע בשיחה מעניינת אי-אז כשהייתי משוחח דרך קבע עם הפסיכולוגית על היעדר אושר, זעם ומה הופך מנהלים לטובים. הסברתי לה שאני בדיוק כמו פוארו, רק הפוך. מה הכוונה היא שאלה כיוון שלא זכרה את דמותו במדויק. איני מאמין בסימטריה, הוא מאמין שכל מה שאינו סימטרי הוא החריג, עבורי הדבר בדיוק הפוך. הדרך לפתרון לוגי תמיד נמצאת בחוסר הסימטריה המחשבתית, החריג הוא הסימטרי, המלאכותי, המאמץ להיות מה שאתה לא.
לאחר מספר שנים היא שאלה אותי אם אני חושב שאני זקוק לה, ללא היסוס עניתי שלא, תשובתי פגעה בה מאוד באופן נראה לעין, היא לא נזרקה כהתרסה או רצון לבחון את הסימטריה שלה היא. ישנם קשרים פונקציונאליים, בהם אתה משתמש באחר כדי לבחון את עצמך. תמיד כשהיא הייתה שואלת מדוע אתה כאן? לשמוע את עצמי מדבר, הייתי עונה בעקביות. הפסקתי כשהתחלתי לחזור על עצמי, באופן שאינו פרדוקסאלי, באותו יום משהו בה מת כיוון שהיא לא הצליחה להכיל את חוסר השפעתה עליי כפי שדימתה. הרגתי זאת במיומנות לאחר מכן, לא כל דבר צריך להחיות.
אסתטיקה של כלי מטבח קטנים אינה שונה מבני-אנוש, אולי רק בצבע או במרקם ובעודי לוקח את פח שמן הזית הכבד ומוזג בנדיבות מלמעלה כדי להטביע את הקערה על שמנתה כטוב לבי, אני מהרהר בכך שטרם בזקתי את הזעתר ואת המלח. המון מלח, המון זעתר.
התעוררתי כשמצחי פגש בפינת השידה בחוזקה, ככה זה כשגם השינה תזזיתית ומלאת רצונות טובים של הרס והספק, עד שאני נופל שדוד או נזרק באיזו תחנת דלק לישון שש דקות כדי שאוכל להמשיך לנגן על דבר כביר ממני שאיני יודע עדיין מהו. איני מכור לעבודה, אני מכור לעשייה; ללחץ. לאגרסיות. להתקדמות המהירה ולהצצה אחורנית, לא לעצור. בחיים אתה שונא את הלחץ, את הדחק ואת מה שהוא גורם לך להיות עד אותו רגע בו הכל מתמזג ואתה לומד להשתמש בו והוא בך. אתה הופך לצלול, לכועס מהסוג הפנימי ולמתרסק מהסוג הכוללני. הראש בוער והרגליים זזות ואתה זוכר הכל לפרטי פרטים שרק לא תתן למשהו לחמוק דרך הסכר אזי תתמוטט. זה לא הכסף, זה אף פעם לא הכסף, זו המטרה. היא בתורה מורכבת מלא יודע מה, להיות ערני, להיות דרוך באופן תמידי ולעמוד על המשמר.
שבתי עייף אתמול אל חיק כור מחצבתי, לאחר ימים בהם השפחה שכחה את ייעודה, אני אוהב שאנשים שוכחים מי ומה אני, זה גורם לי לשוב ולהזכיר.