זה התחיל בגיל שש בערך, אני זוכר לפרטי פרטים איך הייתי עוצם עיניים חזק, ממש חזק ומהודק כדי שלא יחדרו רסיסי אור ויפריעו בהקרנה הפרטית. הייתי מחשיך את הכל מסביב, כדי שאוכל להתרכז, לא ידעתי כלום והחזיונות היו אמיתיים ובועטים. הרגשתי חי, כל יכול, הרגשתי בדמי את הכוח ואת הרגע הנכון בו היא נשברת.
אלו תמיד היו נשים חזקות, הן היו מדברות בגאווה, היו מחזיקות עצמן בצורה מעוררת. תמיד הייתה לי טירה או מבנה תת-קרקעי מלבנים ענקיות ושלשלאות כבדות, הכל מסביב היה דל פרט לשולחן כבד או אבן אשר אליהם הן היו נקשרות. הן היו נלחמות אך הייתי מצליח להכריע אותן ובגלל שהן היו גדולות ממני הייתי גורר אותן לאט, עוצר, מתנשף וממשיך. לפעמים הן היו רדומות מחומר ולפעמים הייתי מאיים עליהן, היו גם פעמים שהן עברו בסביבה ותמיד זה היה מתוכנן.
כל הלקיחה הייתה חלק מהטקס, לא חשבתי אז על מיניות, חשבתי על ההפשטה, רציתי לדעת איך נראים שדיים עם כוויות, איך אישה מבוגרת צורחת מכאב והופכת להיות שפחה כדי שלא אכאיב לה. הייתי אוהב שהן רואות אותי מחמם על אש פיסות מתכת אשר תוצמדנה לגופן השופע, הפחד היה מזין אותי, הכאב והיכולת האינסופית למשול.
היו חבלים לבנים ומשקולות, כיסויי עיניים וגדרות תיל שפעם דקרו אותי והבנתי שיש בכוחן לפצוע. מקלות ומוטות ברזל, סכינים וכלי עבודה של גדולים.
הדם לא הפחיד או הרתיע, הרגשתי משוחרר לעשות ככל העולה על רוחי ולפגוע ברגשותיהן, בגופן. הכוח להשחית ולראות איך דמות מלאת גאווה הופכת בתקופה קצרה לדמות כנועה וחסרת התנגדות.