ריטואל

"I know all there is to know about the crying game":

לאחר שהייתי מכאיב לה, הייתי יושב רגוע ומתבונן בה בוכה. לעתים הייתי מעביר יד על עורה כדי למוצאו לוהט מסימני המכות, החבלות המחוספסות מספרות סיפור; מעין כתב ברייל מדמם. הרפרוף לאורך החתכים תמיד היה מתבצע בעדינות מירבית ותנועות חלקות, לא אוויתי להפסיק מסלול בכיה, צבעי הארגמן היו מהפנטים והייתי מתכנס לתוך עצמי ומדמה שאני עומד על צוק ומשקיף על נחל שוצף.

לאחר שהייתה נרגעת קמעה, הייתי מנגב את אפה ביסודיות ובמרבית הפעמים הייתה היא מטיחה בי שאני חסר אמפתיה ורק מחקה את הרוך בהתנהגותה, הייתי נותן לה להשיל מעצמה את משקל המילים הכבד בזמן שהייתי מחטא ומכין אותה לחדירה. 

לאחר שהגוף עובר ספאזם והתגוננות, הוא הופך רפוי לגמרי והכל מתנהל על מי מנוחות, תמיד מצאתיה רטובה ומקציפה ככל שהכאבתי לה יותר. בפעמים הללו תמיד הייתי גומר בתוכה, שתדע שהיא שימושית במיוחד בקצוות, הייתי משמיע גם קול כדי שתוכל להתכווץ עליי עוד. 

לאחר מכן הייתי נשכב לידה ומלטף את לחיה בטרם הייתי עולה עליה בשנית וחופן את עורה החתוך, תמיד לחשתי לה שאני אוהב להוציא ממנה כל סוג של רגש וזה תמיד צריך לעבוד בכיוון אחד.