מה פתאום, אני עונה ללא היסוס. לא מבין איזה טעם יהיה לחייך לאחר שתפסת יהלום והצלחת לתת לו לחמוק ממך. את כבר לא ילדה ואת מבינה שגבר כזה חד-פעמי במיוחד לא פוגשים כלל, אני מסיים.
אבל לא תרצה שאצליח? היא מקשה.
מה פתאום, איזה להצליח, למה את חושבת שאני משחית אותך יא זלמה, כדי שאף אחד לא יוכל להכנס לנעליי, רק תחשבי להיות בדוגי והוא יראה קעקוע וצלקות, רק תחשבי על להתנשק או לאונן ואז גם את הקדימה אני צריך לקעקע במשהו גנרי, אולי כתר כזה או עוד N ענקית.
יהיה לך קל?
מה פתאום, אני מפחדת שהלב לא יחזיק את זה בכלל ואמצא את עצמי משתבשת.
כמו שצריך, כמו שצריך. עד שמצאת טעם לחיים, תלמדי לשמור עליו.
לך בטח יהיה קל, היא יורה ואני עונה ללא היסוס: יהיו לי כמה ימים קשים, בדרך כלל שלושה ואז אני עוצר לרגע ומנסה לדמיין: למרות שהיא חרא בלקלח אותי, אני שוב אצטרך להסתבן עם המברשת, ללחוץ על מכונת הקפה ולא לדעת איפה נמצא הבנאדם שלוקח ומחזיר את הכביסה או אלו שמביאים את האוכל הביתה ומסדרים את הכלים על השיש.
וואו, אאלץ להביא לעצמי ביד ובטח אסתובב עם זקפה תמידית כשאחשוב עליה נדפקת לגמרי, בוכה ומאוננת ואאלץ להכיר מישהי חדשה. שוב ללבוש חליפת מגן ומסיכת אב"כ כדי שלא תעיף עליי פירורי עור עד שתבדק בכל מחלת מין אפשרית כולל עור יבש במרפקים ושוב לבדוק שיניים וחניכיים כשהן מוחות. ואם היא לא תבכה יפה ואאלץ לשבור לה קרסול או משהו, או שהיא תספר לי על סטוצים או תאמר לי בפתיחות שהיא הייתה באורגיות או עם 40 גברים וזה בסדר לגילה, שוב להוציא ולתת לה שטרות של 20 ולומר לה בהצלחה יא שרמוטה, לא מצאתי את הזין בזבל. שוב מלא אקונומיקה ולחטא, לרחוץ אותה ולתת לה להתייבש שבוע במחסן כדי לבדוק תופעות לוואי.
עזבי, יהיה לי קשה גם, בואי, מזמן לא בדקתי לך את החניכיים, בואי נלך למקעקעת, נעשה לך משהו יפה כמו של מייק טייסון ונקנה K-300 על כל מקרה.