אנחנו שוכבים במיטה, כבר מאוחר וכהרגלי אני משחק בכוס. אני לא ישן כמעט והיא כמו זקנה הזקוקה לתה ורקיקים, או שהיא תבכה רע יום שלם או שהיא תבכה טוב יום שלם, אין בערך.
"אני כן אקריב עבורך יותר, אתה יודע שאתה גם ככה עושה בי כל מה שאתה רק רוצה. אתה מפוצץ אותי מכות על כלום וכבר למדתי להיות שקטה, אם אתה רוצה מישהי נוספת אתה יכול כמובן, גם במידה וזה ישרוף אותי ויגרום לי להדפק. תכיר, תצא, תעשה כל מה שתרצה כמו שאתה עושה תמיד. גם את הקעקוע השני שדיברנו עליו אני רוצה כבר לעשות יחד. מזמן לא חתכת אותי ואתה יכול, אני מוכרחה שתדע שאני אעשה הכל עבורך. אני יודעת שאתה אוהב אותי שק חבטות ושמת לב שכבר תקופה אני לומדת לסתום ולחטוף כל יום את ההצלפות".
אני מאזין תוך קשב רב והזקפה כבר נותנת לי סטירות קטנות בלחי "בואי למצוץ".
"תניח לי כבר מאוחר מאוד, אני לא מצליחה לקום בבוקר".