יש המספרים על הפרפרים הפנימיים עפים, מן תחושת אופוריה כזאת כשהעיניים הגוועות נפגשות ומחפשות את אותו זיק הארגמן הזה. קטע, לראות את בבואתך באישוני האחר ולזהות פנים מוכרות.
את לעתים שואלת את עצמך למה, בעיקר בפעמים הראשונות, באותן פעמים המשנות חיים וגורמות לך להבין את עצמך מעט טוב יותר. כמו בפעם הראשונה בה משתינים עלייך, את מבינה שזה מגיע ואת מסרבת לקבל את המעמד. הזין עומד מעט, הוא מתקשה ומכיל את כל ריכוז הרגע. מעבר לגועל ולעליבות, זהו רגע אינטימי שלך עם עצמך.
את פוערת עיניים וחושקת שפתיים, את לא יודעת כמה זה יגעיל, אולי זה יפתיע אותך ואת ממתינה כמו ילדה טובה שיכוונו לך את הראש כיוון שלימדו אותך שסמרטוט לא זז לבדו. מעולם לא שיערת שתעשי זאת, שיניעו אותך לרכון ערומה ולעבור לישיבת ברכיים כדי להיות בגובה הנכון כשאצבעות פוערות את פיך.
האגביות הזו, הנמצאת בשפשוף העדין בזין והזרע השקוף הזה הנמרח על הלשון הפעורה וייתכן גם הגועל כשאת מקבלת יריקה בנוסף והחיוך החמוד הזה נמחק. אין שם כבר תמימות; אולי יכריחו אותך לבלוע כדי להתקרב ואולי יביטו בך נחנקת ויצחקו, זה דומה לבעיטה הראשונה או הפעם הראשונה שאמרו לך שרוצים לחתוך אותך, או אותו אגרוף לגב או ללסת במידה ושכחת שאת כבר כנועה ולא מרטיבה מסתם סטירות. הפעמים הראשונות מבשרות את בוא הסתיו, בינתיים עד שיגיע השתן את פותחת פה ושונאת משהו, זהו כורח אשר לא ניתן לחמוק ממנו.
העיניים המטופשות וחיכוך הזין בחך ובלשון, זה עדיין לא מתעכל כיוון שאת עסוקה בשימור כוח. תמיד ישנה עצירה לגעת בשד, שתזכרי שאת לא רק פה מטומטם, את אישה המתחפשת לאסלה או להיפך. אינטימיות.
הפה מוכרח להיות עסוק והשתן מתחיל לזרום, אני אוהב לראות את הגרגור ואת ההבנה הזולגת אחריו; את מוכרחה לבלוע. את חושבת שאם תהיי נחמדה זה ירכך, יגרום לחמלה כלפייך כשבפועל זה רק גורם לאכזריות נוראה. את כלום, את מבינה את זה באותו רגע, אף אחד לא מעריך את אותה מחוות ריצוי, זו לא מחווה ובין כה וכה איש לא מתרצה או שואל אותך. כשאת מבינה, את תקבלי שתן בכוס, אם תצליחי להחזיקו מספיק זמן כדי שייספג בחניכיים, את תמצצי לאחר מכן, כמו בפעם הראשונה.