עמדתי מול הראי ועל תנוך האוזן היה שיער, עכשיו, לא פלומה עדינה כזאת כמו של אישה שעשתה יענו לייזר ביענו מרכז מסחרי, שיער. כאילו בוב מארלי מת לי על האוזן. פרט לפלייר בתיק ואולר שפעם חתך לי את התנוך כי נותרו לי שערות מתספורת כושלת בחיבור עם האוזן ונאלצתי לבצע ניתוח חירום בזמן נהיגה, מגבונים, קטר ציפורניים, מחשב נייד, קיסמי שיניים, חוט דנטלי, פנס, תמרים ואגוזים, מלח ופלפל, יומן ושלושה עטים, לא היה לי דבר ונאלצתי לאחוז באצבעות קבב קשות ולתלוש אותן בקבוצות.
בעודי תולש, הרהרתי למה אני מחזיק אותה לידי, אולי היא מתבגרת וכבר לא רואה פרטים ברורים, כבר שמתי לב איך היא מקרבת את הנייד ומוציאה לשון כדי להתרכז. היא כל פעם מבטיחה לי חביתה ונרדמת בישיבה, איך אני אמור להיות אטרקטיבי ולתת שואו כשאני מסתובב עם בלורית באוזן, לכן השבוע צעירות לא התחילו איתי, אני פוסק ושולח לה הודעות נאצה כדי שתשמע כל דבר בווליום גבוה.
היא כבר חצי שנה במחזור, כל הבית והמסדרון פטמות. נראה לי שבמידה ויתחילו גלי חום, אאלץ לעשות איזו עסקת טרייד אין. במידה ויש יפנית אמינה בקהל, אבא כאן, בלי שיער באוזניים לעת עתה.