היא מספרת לי על קטעים מעברה בטרם הגיח השפל הגדול לתוככי הנפש. יש בו משהו בשפל הזה הממצב אותי כמושיע, כיצור אומניפוטנטי אשר לו היא חבה את חייה ואת שפיותה. עדיין לא בשלה העת כי אתעכב על מה שאני לקחתי מאותה הצלה מתהום עצבות.
לעתים כשהיא בוכה ונזכרת בעבר, אני משכיב אותה בין ירכיי ומתיר לה להתחמם אצל אבא בחום ובריח מוכרים. תמיד לאחר מכן היא תחטוף כדי שאתקן אותה גם מחטאי העבר ואעזור לה לבכות בכי טוב כזה אשר יוריד אותה מהירכיים לסוליות.
כשהיא הייתה עצובה בפעם האחרונה, סיפור נעים מעברה עלה בעודי מחכך את הזין בדמעותיה וגבותיה ומלטף את הדגדגן. היא סיפרה על אישה שהתחילה איתה באיזו מסיבה, תיארה אותה לפרטי פרטים מבחינת הכימיה והנתונים הפיזיים ולא השמיטה את עצם אותו פלירטוט מיני אשר נרקם והתפתח כל אותו הערב עד הוידוי המיני מצד אותה אישה. היא אמרה שהיא מתגעגעת לוייבים שהיו לה, לפלרטט עם נשים באופן משוחרר ושאלה אם אסכים לה להיות כזו לידי, אם זה יפחיד או ירתיע אותי להכיר בה את הצדדים הללו, המשוחררים והמוחצנים יותר.
שום דבר לא מרתיע אותי אני מדגיש בפניה ודווקא המחשבה לראותה שותה, משתחררת, מזיעה ורוקדת כמו שרק היא יודעת כשהיא זורקת מבטים אליי ומפזרת מיניות לכל עבר, גורמת לי לשבת ולהתבונן בה ולשלוח יד להכין את הזין בנגיעות בוטחות למה שיהיה אחר כך.